בתשובה לעומר, 02/10/21 11:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מניח שלשטיתם של הדוגלים בגמול, בהנחה שהם רציונליים ואתאיסטים במידה סבירה, הקריטריון אינו ''בני אדם'' אלא צירוף כלשהו של ''דברים שיש להם יכולת שאפשר לקרוא לה 'החלטה''', ''דברים שיש להם מודעות למעשיהם ותוצאותיהם'', ''דברים שככל הנראה יש להם תפיסה של טוב ורע בהיבט חברתי'', ''דברים שיש להם יכולת תקשורת עם רובנו, תקשורת שרלוונטית להחלטות, תוצאותיהן, התפיסה של טוב ורע בהיבט חברתי וגו'''. יצא במקרה שכיום, על כדור הארץ, זה חופף לרוב בני האדם ולא לשום דבר שאינו בן אדם. אני איתך בזה שהרעיון של גמול לא נובע משום צירוף כזה, אבל כדי למקד את הדיון, לפחות באייל, אני חושב שאפשר להוציא מהשיחה ''נשמה'', וחסידי הגמול יכולים לנסות להצדיק את רעיון הגמול בהתאם למאפיינים האלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לכך בדיוק התייחסתי כשכתבתי "הם agents" בהודעה עליה אתה מגיב, וההקשר היה בדיוק זה: טענתי (כמו שאתה עושה כאן, ואפילו מאותם טעמים) שאפשר לדבר על אתיקה גם בלי להזדקק ל-"נשמה". אז עד כאן נראה שאנחנו בהסכמה מלאה. אלא שאני לא חושב שאפשר לדבר על גמול כעיקרון-אתי שאינו תוצאתני בלי להזדקק למושג כלשהו של נשמה (אזכיר שליבו של הוויכוח נסוב סביב מיקרים בהם לענישה - בין אם כמעשה נקודתי ובין אם כמדיניות - אין שום אפקט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונקודה ששכחתי להדגיש: הסיבה שאני לא חושב כך היא בדיוק התנאי של "אינו תוצאתני", ש-by construction שומט את הקרקע מתחת לכל ניסיון להצדיק סוג כזה של גמול תוך הסתמכות על איזשהו מכניזם של מושאיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר האדם מן הבהמה הוא שהאדם זקוק לסיפור. בן אדם לא יכול לקום בבוקר ולחיות את החיים שלו בלי סיפור שימסגר לו אותם. סיפור משותף, אליבא דנח הררי, הוא גם הדבק שאפשר למין האנושי לשתף פעולה במספרים גדולים. "נשמה" היא סיפור אחד, שהרבה אנשים מאמינים בו, שמכניס תוכן למושג "גמול". אפשר להכניס תוכן למושג "גמול" עם סיפור אחר שאינו כולל "נשמה", אבל הסיפורים שכוללים "נשמה" כבר הוכיחו את יעילותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עונה בשמי, ולא בשם ירדן: מה? 1. ראשית, אתה מצטט ספרות1. פרוזה. זו לא ראייה לשום דבר. לציטוט הזה אין שום ערך בהקשר הנוכחי. 2. שנית, כטענה עצמאית - היא לא קשורה לוויכוח. אפילו חסידי תורות-גמול למינהן לא מחוייבים לטענה מהסוג הזה (אם התנ"ך מקדם רעיונות של "גמול" אז הציטוט המקורי עצמו כנראה מדגים זאת! אבל אולטמיטיבית זו שאלה לחוקרי המקרא ואין לה נגיעה לנושא). 3. שלישית, ככל שבכל זאת מתעקשים לטעון אותה ברצינות2, התגובה שלך יכולה לשמש כדוגמא מושלמת להיגיון מעגלי. לבטח יעילות הסיפור של "נשמה" בהפצת רעיונות של גמול אינה מחזקת את נכונותו (...ואז נכונותו היא ראייה לתוקף של מושג הגמול, וחוזר חלילה?). 4. התגובה שלך מלאה בטענות כלליות וגרנדיוזיות שהן לכל הפחות שנויות במחלוקת3. למשל "בן אדם לא יכול לקום בבוקר ולחיות את החיים שלו בלי סיפור שימסגר לו אותם", או הטענה שנארטיבים מייחדים בני-אדם באיזשהו אופן. במה הן מקדמות אותנו? לבסוף, אתה כותב כלאחר-יד וכאילו זו אמיתה מובנת מאליה ש-"אפשר להכניס תוכן למושג גמול עם סיפור אחר שאינו כולל נשמה". ובכן, אני טוען לאורך כל הדיון הזה שאי-אפשר4. יש לך דוגמא? על כל פנים, מלכתחילה ולאורך כל הדרך התניתי את עמדתי בהיפותזה של ריאליזם מכניסטי (ובפרט: "נשמה" זה ביטוי חסר משמעות). אם אתה לא מקבל את ההיפותזה, אין כל רבותא בכך שאינך מקבל את מה שנגזר ממנה. 1 ועושה רושם שאפילו המקור הספרותי לא מסכים איתך: "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן", אבל כמובן שלציטוטים מטקסטים ארכאיים אין שום משקל. 2 ואכן יש מסורת ארוכה (ולרוב מביכה, אבל זה עניין של טעם) של נסיונות לטעון בזכותה. 3 ולהבנתי, שגויות בעליל. אבל אין לי בהן עניין גדול במיוחד. 4 עד כדי תוצאתנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דברים שיש להם יכולת שאפשר לקרוא לה 'החלטה"' כוללת בתוכה גם את החתולה שלי וגם את המחשב. "מודעות" הוא קריטריון יותר טוב, אבל בעייתי מבחינת האבחנה. ההפרדה צריכה להיעשות, לדעתי, בין "דברים שיש להם זכויות אינהרנטיות" לבין השאר. מידת האחריות שנדרשת מאותם "דברים" היא בהתאם לזכויות שמוענקות להם, ואת הענישה כדאי לכוון, במידת האפשר, לפגיעה באותן זכויות. למה? אין לי תשובה טובה מלבד זאת ש*בעיני* זה הרע במיעוטו. כך, לדוגמא, הזכות של החתולה שלי להסתובב בכל הבית ולישון איפה שבא לה נשללה ממנה לאחר המקרה השני של הקאה על המיטה שלי, וכך, לדעתי, שאלת ה"גמול" באה על פתרונה במידה רבה. לו שתי סטירות לחי היו פותרות את הבעיה, זה מה שהיא היתה מקבלת, מתוך ההנחה שלי שלאורך זמן זה היה עדיף גם בשבילה על פני שלילת אותה זכות, ולמרות שזאת קצת סטיה מהנושא המרכזי אוסיף שגם אצל בני אדם, ואפילו ילדים, לו היה מתברר שארבעים מלקות חסר אחת משיגות את המטרה בלי תופעות לוואי חמורות לא הייתי פוסל אותן (טוב, טוב, עם הנחה משמעותית לילדים). מתוך הגישה הזאת של שלילת זכויות אני, לדוגמא, תומך בעונש מוות (במגבלות חמורות שנובעות בעיקר מהאפשרות שההרשעה מוטעית), שאינו אלא שלילת זכות מולדת לחיים, אחת מאותן זכויות שכל בן אנוש מקבל בהיוולדו. ______________ סליחה על שאני חצי בפנים וחצי בחוץ בשיחה בעניינים האלה. זה די לא הוגן מצידי לזרוק את חצאי ההגיגים האלה ואז לברוח מהתשובות - הטובות מדי - שאתה, עומר ואחרים נותנים. אני לא יודע אם היכולת שלי לחשוב לעומק ולהתבטא בעניינים כאלה נפגמה לצמיתות, אולי הודות לידידנו אלצי, אבל לפחות זמנית כל נסיונותי להפיק משהו שווה פרסום בעניין עולים בתוהו, והקשב שלי מוגבל למשהו כמו 20 שניות, ובמקרה הטוב שתי דקות ורבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביב מאוד, תודה. והזכיר לי את השאלה "מה יהיה הכי קשה להסביר לנוסע בזמן שהגיע מלפני 50 שנה?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, וגם הסרטון לא רע :-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |