 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. כרגיל, הייתי אמור לערוך את תגובתי מייד לאחר כתיבתה לו הייתה לי אפשרות. 2. עיינתי שוב בנתוני המדגם מ14' וגם מהמדגמים של פרופ' סמוחה מ12'. 3. אין חולק שערביי ישראל מעדיפים את היישות הישראלית על פני היישות הפלסטינאית גם אם הם מזדהים עם הנרטיב שלה בצורה חד משמעית. 4. אין חולק שההעדפה זאת היא מטעמים רציונלים תועלתנים 1 בצורה מובהקת ומכאן ככל שרמת החיים בישראל עולה מול שכנותיה כך הרצון להשאר גובר. 5. לאור זאת מהי 'נקודת האיזון' כיום מבחינת ערבי ישראל 2 ומה יהיה ביום שכבר לא יהיה שווה להיות כאן ? 3 האם הם יסכימו לעבור לרשות הפלסטינאית גם אם הם נשארים ולא מפונים? ------- 1 'ההתנגדות המוחצת לא נובעת ממניעים פטריוטיים אלא משיקולים תועלתניים. למרות ההדרה והקיפוח, ולמרות שממדינת הרווחה נותרו בעיקר פירורים, ערביי ישראל מסתכלים מסביב ולא רואים אלטרנטיבה יותר טובה. 2 ביחס ל'נכון שערביי ישראל עוברים תהליך של פלסטיניזציה, אבל הוא מקביל לתהליך של ישראליזציה, והם מנסים למצוא את האיזון' 3 מזכיר את הסיפור שבו האשכנזי אומר לפרענק שאם כולם במוסד הלימודים שלו יהיו פרענקים לא בטוח שאתה בתור פרענק תרצה ללמוד כאן. יש מקבילות אחרות למציאות הזאת. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |