 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאוו דווקא האתגר,כי אם יותר חידוד דילמות זהות בתקופות שונות. 'כיצד ניתן לתמוך בבעלי הכח הפוליטי בשררה ובשלטון ולו מתוך ביקורת ,מבלי שתמיכה זו תפגע בעמדה האוטונומית של האינטלקטואל' 'כיצד ניתן לפעול במציאות הפוליטית מבלי שפעילות זו תחייב את איש הרוח לפשרות בין עקרונותיו התבוניים או המוסריים והטהורים להלכה,למציאות הריאל-פוליטיק בה הוא פועל למעשה' אלו שאלות שנשאלו 1 ביחס לתקופה מסויימת ברייך השני,אבל הן תקפות גם להיום ואולי בייחוד היום שבו כל השמאל כמקשה אחת כולל לראשונה מפלגה ערבית שולטים ואוחזים בהגה המדינה וכל המערכות ששמרו על זכויות האופוזיציה לפתע מוצאות את עצמן תומכות בזכויות הקואליציה,הוא הזאב עד אתמול. 'שאלה זו מורכבת היתה במיוחד לגבי האיטלגנציה הגרמנית,מראשית צמיחתה עמדה שכבה זו בראש התנועה למען מהפכה תעשייתית ,התעוררות לאומית,וראציונאליזציה בדרכי ההכרה ,החקירה ובהשקפת העולם הכוללת. מאחר ובמדינות גרמניות רבות דאגו השלטונות עצמם להנהגת תמורות אלה, מצאו את עצמם האינטלקטואלים את עצמם במצב של מהפכנים ותומכים בשלטון בעת ובעונה אחת. מבחינה ארגונית-כלכלית התבטאה כפילות זו בכך שרוב מוסדות המחקר,ההשכלה והחינוך היו נתונים לבעלות (או לפיקוח מרחיק לכת) מצד המדינה'. אני באמת חושב שהעיתונות וכל המערכות שתמכו בהחלפת השלטון לרבות האקדמיה והעמותות חייבות להבין את המציאות הפוליטית ולעדכן את המשימות ואת הזהויות החדשות עליהן הן אמורות להגן באותו להט ודבקות שהפגינו עד כה. 1 א.טל עמ'12/13 |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |