 |
אני הכרתי את המטורף הזה בהפגנת סטודנטים
באוניברסיטת ת''א. כמוכן נפל בחלקי העונג המפוקפק ללכת עם גידי להופעות. התגובה שלו בד''כ מביכה מאד... (צרחות היסטריות כמו ילדה מאוהבת בהופעה של היי פייב)
האמת שהפעם האחרונה ששמתי לב לזה שגידי עיוור היתה כשקראתי את כל התגובות האלה.
מי שמכיר עיוור מתחיל במשך הזמן להתעלם מהעיוורון שלו. בהתחלה שואלים שאלות טיפשיות, עושים תנועות עם הידיים ולא מבינים למה הוא לא מגיב אבל אח''כ מתרגלים.
רוב התגובות מתיחסות לקשיים בחיי היום יום.
שימו לב לפרט מעניין.
עיוור מלידה אינו יודע איך נראית השקיעה בים
בערב, ולא מכיר את התחושות של ''וואוו כמה זה גדול'' כשמסתכלים על בניין ענק או נוף של הרים.
כל עולמו הוא מה ששמע מאחרים ומה שמישש בידיו.
הקטע המדהים הוא היכולת של גידי וכנראה גם של עיוורים אחרים להשלים את החסר. כשמדברים על מקומות או חוויות שהן מחוץ לעולמו של בחור עיוור אני לפעמים שוכח שהדרך שבה הוא רכש את החוויה המשותפת הרבה יותר קשה. הוא צריך לדמיין את מה שאנחנו רואים ולדמיין את זה נכון. ברמה הערכית, אני חושב שמבחינה זאת הרבה יותר קשה להיות עיוור מאשר הקשיים בחיי היום יום.
אולי זה בגלל שגידי מסתדר כ''כ טוב ומשתמש במחשב ביתר קלות מהרבה אנשים רואים שפשוט מתעצלים לחשוב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות