|
||||
|
||||
במשך שנים רבות פועלת רשות הטבע והגנים הלאומיים לטיפוח אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים , בצד אתרי טבע . עבורנו , הקשר לציפורי , לסחנה , לעובדת ולאתרים רבים המתוחזקים לעילא על ידי הרשות , הוא הקשר החי לארץ ישראל. חובה לסייע לרשות בשעת מצוקה זו. |
|
||||
|
||||
ומה היה ב1991, כאשר תמכה הרשות (אז עוד בשמה "רשות שמורות הטבע") בהטיית הירדן ההררי? |
|
||||
|
||||
כתבתי תגובה שלמה והיא נמחקה לי. הרשות אינה *תומכת* בפרוייקטים מסוג זה אלא לעיתים *לא מתנגדת* להם. לתופעה יש שתי סיבות עיקריות 1. כיפוף הרשות ע"י גופים אינטרסנטיים. התופעה קיימת אם כי נדירה יחסית. 2. רצון ברשות להשיג בתמורה קידום הכרזת שטחים כשמורות וגנים לאומיים. תהליכי ההכרזה של אתרים נמשכים לעיתים עשרות שנים, כך למשל אין בארץ אף שמורת טבע ימית מוכרזת. כמעט כל השמורות הימיות הוצעו ב- 1968, הראשונה שאושרה בוועדות התכנון - ים דור-הבונים - אושרה סופית רק ב- 2000, ועד היום שר הפנים טרם הכריז את השמורה כחוק. וזו רק דוגמא. דוגמא שמבהירה מה מתרחש היא שמורת חולות חלוצה, על פני 180 אלף דונם. השמורה מוצעת קרוב ל-20 שנים ועד היום היתה התנגדות לאישור שמורה גדולה כזו. לאחר החלטת הממשלה להקים יישובים בגבול מצרים בתחום השמורה המקורי, שונה גבול השמורה - וראו זה פלא ועדת התכנון והבנייה סוף סוף מאשרת את השמורה. עיסקאות מסוג זה היו ותהיינה כל עוד הרשות לא מסוגלת להכריז על שמורות טבע בלי הסכמת הרשות המקומית וגופים בעלי עניין אחרים מסוג קק"ל (שבשנים האחרונות מתנגדת להכרזת שמורות טבע, ולמעשה מחבלת בשמירת הטבע בארץ) ולעיתים בעלי קרקעות פרטיות בתחומי השמורות המוצעות. לאחר הקמת תחנת הכח ההידרו-חשמלית בירדן ההררי, אושרה שמורת הטבע שם וייתכן שגם שם היתה עיסקה דומה של הסכמה לפרוייקט שנזקו הוא לכמה מאות דונמים, (והמים חוזרים לנהר), ובתמורה אישור שמורה שמשתרעת על 20 אלף דונם - בהחלט מהגדולות בגליל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |