 |
כתבתי תגובה שלמה והיא נמחקה לי.
הרשות אינה *תומכת* בפרוייקטים מסוג זה אלא לעיתים *לא מתנגדת* להם.
לתופעה יש שתי סיבות עיקריות
1. כיפוף הרשות ע"י גופים אינטרסנטיים. התופעה קיימת אם כי נדירה יחסית.
2. רצון ברשות להשיג בתמורה קידום הכרזת שטחים כשמורות וגנים לאומיים. תהליכי ההכרזה של אתרים נמשכים לעיתים עשרות שנים, כך למשל אין בארץ אף שמורת טבע ימית מוכרזת.
כמעט כל השמורות הימיות הוצעו ב- 1968, הראשונה שאושרה בוועדות התכנון - ים דור-הבונים - אושרה סופית רק ב- 2000, ועד היום שר הפנים טרם הכריז את השמורה כחוק.
וזו רק דוגמא.
דוגמא שמבהירה מה מתרחש היא שמורת חולות חלוצה, על פני 180 אלף דונם. השמורה מוצעת קרוב ל-20 שנים ועד היום היתה התנגדות לאישור שמורה גדולה כזו. לאחר החלטת הממשלה להקים יישובים בגבול מצרים בתחום השמורה המקורי, שונה גבול השמורה - וראו זה פלא ועדת התכנון והבנייה סוף סוף מאשרת את השמורה.
עיסקאות מסוג זה היו ותהיינה כל עוד הרשות לא מסוגלת להכריז על שמורות טבע בלי הסכמת הרשות המקומית וגופים בעלי עניין אחרים מסוג קק"ל (שבשנים האחרונות מתנגדת להכרזת שמורות טבע, ולמעשה מחבלת בשמירת הטבע בארץ) ולעיתים בעלי קרקעות פרטיות בתחומי השמורות המוצעות.
לאחר הקמת תחנת הכח ההידרו-חשמלית בירדן ההררי, אושרה שמורת הטבע שם וייתכן שגם שם היתה עיסקה דומה של הסכמה לפרוייקט שנזקו הוא לכמה מאות דונמים, (והמים חוזרים לנהר), ובתמורה אישור שמורה שמשתרעת על 20 אלף דונם - בהחלט מהגדולות בגליל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש