 |
יש כאן 3 קונספטים של מאבק בפתוגנים שדי דומים זה לזה והאזכור של הריפוי ע"י העשרת הדם בנוגדנים שאותו הזכיר שכ"ג מאד תורם לחידוד ההבדלים ביניהם.
א. הטיפול בנוגדנים (כפי שקיבל טראמפ) - מתרומות דם של מחלימים יודעים באמצעות שיטות של הנדסה גנטית ליצר נסיוב עשיר בשכפולים של הנגדנים המקוריים. עירוי הנסיוב לחולי קורונה אמור לסייע להם להלחם בוירוס ולהחלים. היו דיווחים סותרים על היעילות של הטיפול. בעקבות מה ש"למדנו" בינתיים אני מניח שהטיפול יכול להיות יעיל בתנאי שהוא ניתן לפני שהמחלה קשה מדי.
ב. חיסונים - הקונספט של חיסונים כפי שהכרנו בעבר הוא הזרקת צורות לא מזיקות של חלבוני הנגיף לגוף האדם כדי ל"למד" את הגוף לייצר נוגדנים המזהים את הנגיף. לאחר יצירה ראשונית של נוגדנים בדם הם נעלמים, אבל המידע נשאר לתקופה ארוכה. כאשר הוירוס תוקף את המחוסן, הגוף מייצר את הנוגדנים מחדש והם מסייעים להחלמת החולה. היתרון של החיסונים האלו הוא יצירת הגנה לטווח ארוך המאפשר הרבה פעמים ליצור חיסון עדר ולהעלמות הנגיף מפני שהוא מתקשה לשרוד ע"י הדבקה. החיסונים הצליחו להעלים מן העולם מחלות רבות שפגעו בבני אדם.
ג. הזרקת מנות "חיסון" - לרוע המזל, ברור כבר שהקונספט הקודם אינו ישים לקורונה. הזיכרון החיסוני לקורונה הוא כנראה משהו כמו שנתיים וזו אינה הבעיה. בקורונה גלומות 2 רעות חולות. ראשית האבולוציה שלה מהירה מדי (כמו בוירוסים אחרים, שפעת), כך שהוירוס עשוי להשתנות באופן שיהפוך אותו לעמיד. שנית, כנראה שהקורונה ניחנה ביכולת התרבות "עצמתית". הזמן שלוקח לתאי ה-B לגדוש באופן טבעי את הדם בנוגדנים חדשים ארוך מדי. כנראה שהעומס הויראלי מתפתח מהר מאד ועשוי לגרום נזקים בלתי הפיכים לפני שהגוף מצליח להתגבר על הוירוס. הטריק הוא לגדוש את הדם בנוגדנים ולשמור על רמה גבוהה שלהם עוד לפני ההדבקה. בצורה הזו הוירוס נתקל בחומה בצורה וגבוהה של נוגדנים. שים לב שהקונספט הזה קרוב יותר לראשון מאשר לשני.
אנסה לנסח זאת כעת בקצרה: המטרה של חיסוני הקורונה אינה לחסן את הגוף כנגד וירוס עתידי שממילא אינו ידוע בזמן ההזרקה, אלא לעורר את הגוף עכשיו להתחיל לייצר נוגדנים כנגד הוירוס שקיים כרגע.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש