 |
לכל אורך המגפה העדפתי לעסוק במאקרו- האפידמיולוגיה, ולא במיקרו- הקליניקה. בתופעות הסטטיסטיות ולא בהסבר שלהן.
זה משום שבכל הנוגע לרפואה התשובות במאקרו הרבה יותר ברורות מאשר במיקרו.
מדע האפידמיולוגיה יוכל לספק לי ניבוי סטטיסטי של התפשטות המגפה, אבל אני בספק אם הרפואה הקלינית תוכל לנבא לי מה התסמינים, אם בכלל, שיפתח שמואל שנדבק בנגיף.
אני חושב שהאימולוגיה עדיין מתמודדת עם שטחים לבנים במפה, וכשאנחנו מדברים על מערכת הוליסטית כמו גוף האדם קשה לראות את התמונה המלאה כשיש לך שטחים לבנים.
אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן אשתף אותך בהבנות שיש לי אודות הקליניקה של הקורונה.
מדובר בנגיף נשימתי, אחד מרבים במשפחה שגורמים ברובם לתופעות המכונות הצטננות, כתוצאה מזיהום של דרכי הנשימה העליונות. נקודת הכניסה המרכזית של נגיפים אלו לגוף היא האף, והמשניות הפה והעיניים, והם מזהמים את תאי הציפוי הפנימי של הלוע העליון.
כבר בשלב זה נתקל הנגיף במערכת ההגנה הראשונה של הגוף, שיכולה למנוע ממנו להשתכפל שם. נצחון של ההגנה בקרב הראשון יגרום לכך שמי שנחשף לוירוס לא יידבק במחלה כלל. אני משער שההצלחה בקרב הראשון תלויה באיכות מערכת החיסון, בכמות הנגיפים שפלשו לגוף וייתכן שגם במזג האוויר (טמפרטורה ולחות האוויר, שיכולים להשפיע על הנגישות של מערכת ההגנה הקדמית של הגוף לתאים המותקפים, למשל על ידי הצרת נימי הדם באף במזג אוויר קר, ואולי גם על קצב התרבות הנגיף).
אם מערכת ההגנה הראשונה נכשלה והנגיף התרבה בלוע העליון, האדם ייצא חיובי בבדיקת מטוש, ועלול להדביק אחרים. כמובן שככל שהעומס הנגיפי בלוע שלו גדול יותר הסיכון שלו להדביק אחרים גדול יותר. לכן הסיכון המירבי להדבקה הוא רגע לפני שהנשא הופך לסימפטומטי- היינו מייד לפני שמערכת ההגנה הבאה בגוף שלו החלה לפעול.
בנגיפי הקורונה של הצטננות נדבקים בעלי מערכת חיסון בריאה יסבלו רק מזיהום בדרכי הנשימה העליונות, אבל מבוגרים ובעלי כשלים במערכת החיסון עלולים לסבול גם מזיהום במערכת הנשימה התחתונה (בריאות) גם מנגיפי הקורונה של הצטננות.
הרמז הזה מלמד שנגיף ה SARS-CoV-2, כמו נגיפי ה SARS הקודמים, הוא פשוט פוטנטי יותר ויעיל לעומת אחיו. למרות זאת מערכת החיסון של צעירים מצליחה להתמודד איתו בהצלחה ברוב המקרים כבר בקרב הראשון, וזו הסיבה שילדים מידבקים פחות- הם גם נדבקים פחות: המקרים בהם הוירוס כלל לא מצליח להתרבות בדרכי הנשימה העליונות, היינו שהקרב הראשון הוכרע עוד בטרם החל, וגם מדביקים פחות: המקרים בהם הוירוס מצליח להתרבות, אבל לא בכמויות כאלו שיפזרו אותו באופן מסיבי בסביבה, היינו שהקרב הראשון התחולל אך הוכרע לטובת מערכת החיסון די מהר.
במחלות רבות הסימפטומים - חום, שיעול וכו'- אינם ביטוי ישיר של פעולת הפתוגנים אלא דווקא ביטוי של התגוננות הגוף מולם. כפי שראינו מערכת ההגנה השניה מורכבת מגייסות שונים- נוגדנים כלליים ופרטיים ותאי הרג שונים. נשא א-סימפטומטי יכול להיות כזה שהקו השני של מערכת החיסון שלו התגבר בקלות על הפתוגנים. אבל ככל שגם הקרב השני קשה יותר כך עולה חומרת הסימפטומים הללו. כמובן שבקורונה יש סימפטומים נוספים שהם תוצאה של פעולת הפתוגן עצמו- קוצר נשימה לדוגמה.
חולה קשה הוא כזה שגם בקרב השני מערכת החיסון שלו מתקשה להתמודד. הוירוס מצליח להתרבות בריאות ומחולל שם שמות. כיוון שהחיסונים מחזקים יותר את הקו השני של מערכות ההגנה מובן שההשפעה שלהם תהיה יותר גדולה סטטיסטית בקרב בעלי הסימפטומים, ועוד יותר בקרב בעלי הסימפטומים הקשים, כלומר שהחיסונים יורידו יותר את מספר המאושפזים מאשר את מספר הנשאים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות