|
||||
|
||||
רגע, תן לי לבדוק משהו, "אם מוסכם שההשפעה של אורלנדו על ההתחממות הגלובלית היא זניחה, נובע מכאן שהמדיניות הסבירה היחידה העומדת בפני העריה היא מצד אחד אמנם לדחוף לפעולה בינלאומית בעניין ולהצטרף בשמחה ובזריזות לכל אמנה שיש בכוחה לשנות משהו, אבל מצד שני לא לנקוף אצבע אלמלא היא מחוייבת לכך מכוח אמנה כזו שחלה על כל\רוב מדינות העולם. אין שום סיבה שכלכלת אורלנדו ואיכות-החיים המיידית של תושביה תספוג איזושהי פגיעה מטעמים סימליים או טקסיים שאין להם שום אימפקט ממשי על המציאות. כל צעד פנים-אורלנדיי בעניין ההתחממות הגלובלית הוא איוולת." זה לא טרגדיית המרעה המשותף? |
|
||||
|
||||
כן, ברור שכן. לכן: "לדחוף לפעולה בינלאומית בעניין ולהצטרף בשמחה ובזריזות לכל אמנה שיש בכוחה לשנות משהו". זאת לעומת להרעיב את הכבשים בזמן ששאר הרועים נהנים בינתיים מהמרעה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאם כולם ידחפו לפעולה ויחכו שמישהו אחר יהיה הראשון שיפעל, אף אחד לא יעשה כלום ומן הסתם לא יהיה בכוחה של שום אמנה לשנות שום דבר. |
|
||||
|
||||
זו בעיה סטנדרטית עם פתרונות סטנדרטיים (soft commitments וכו'). כלומר לא בעיה. אם לפוליטיקאים תיהיה נכונות לעשות משהו, הדיפלומטיה לא תיהיה מכשול. ועד אז, אין שום סיבה שישראל תשלם מחיר משמעותי עבור מדיניות עבורה אפילו התואר "מחווה סימלית" הוא אובר-סטייטמנט. ובכיוון ההפוך מן הסתם אין סיכוי להזיז משהו. אם קונגלומרטי האנרגיה ימשיכו להחזיק את הסנאט האמריקאי ברצועה, ושי ג'ינפינג לא ישתכנע שכדאי למפלגה להצטרף למדיניות פרו סביבתית עם שאר העולם - ישראל תוכל גם להחזיר את עצמה לתקופה הניאוליתית בהפגנתיות ואף אחד אפילו לא ישים לב. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שמדובר בפתרונות שעובדים, כלומר לא כשמדובר בכל כך הרבה שחקנים שלאף אחד מהם אין אינטרס לשתף פעולה אלא אם כן כולם משתפים פעולה, כשלאף שחקן אין אמון בשחקנים האחרים וכשכל שחקן יכול להפוך להיות לא רציונלי באופן אקראי בכל רגע נתון. יש מקום כלשהו בין לחזור לתקופת הניאוליתית לבין להקריב (נגיד) 3% מהתוצר הלאומי. |
|
||||
|
||||
אם חזרה לתקופה הניאוליתית היא חסרת משמעות - אז קל וחומר שעל הקרבת 3% מהתוצר אין על מה לדבר. ללא קואורדינציה, הדבר היחיד שיזוז הוא מד החום, כלפי מעלה. אם העולם לא יתעשת ויצליח לההסתנכרן, אז... חבל. נחכה ונראה איזה מודל אקלים היה מדוייק יותר (ובינתיים נתפלל לדאוס-אקס-מכינה טכנולוגי). כך או אחרת - בין אם אתה אופטימי או פאסימי אודות היכולת האנושות לשתף פעולה (אני אופטימי) - מגבלות ללא קואורדינציה שישראל תשית על עצמה בהקשר של משבר-האקלים יועילו בדיוק לאף אחד - אבל יפגעו בכולנו בצורה מוחשית (נגיד, 3% מהתוצר בזמן ששאר העולם ממשיך כרגיל זה מאד מוחשי). |
|
||||
|
||||
אם 70% מבני האדם העשירים במדינות המפותחות ישקיעו 3% מהתוצר זה לא חסר משמעות. כל מדינה, כל מחוז, כל משפחה, כל אדם... כל אחד עושה את אותו חשבון. אם כולנו יניח שאף אחד אחר לא יעשה כלום, אז ברור שאין לו מה לעשות. מצד שני, לגמרי לא ברור לי למה לצאת מנקודת הנחה כזאת? היא לא מבוססת על המציאות, גם בנוגע למאבק הספציפי הזה (אנשים כן משקיעים יותר ויותר משאבים ככל שהבעיה נהפכת להיות ברורה יותר), ובכלל בנוגע לקיומה של החברה האנושית (אחרי הכל, למה לכבד את רכושו של שכנך?). רוב בני האדם כן פועלים באופן מוסרי גם כשזה מנוגד לאינטרס הצר שלהם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |