 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כבר משחקי מילים מגונים (מה שקוראים ב'ססטוס קוו' של גלץ 'הטרדה מילית'): לו היתה הדוקטור הנ"ל דמות בדיונית מספר, השם שהעניק לה המחבר - אל-רואי price - היה מתאים ככפפה ליד לנקודת המבט שהיא נוטה לקדם בדרך כלל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בחיי. פעם רציתי לכתוב ספר בלשים רק בגלל שהיה לי שם מוצלח לדמות של חוקרת המשטרה - מירה צח. אבל המציאות שוב עולה על כל דמיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון לתעלומה נמצא, מן הסתם, כשהבלשית צח בקשה מבעלה של הנרצחת לעזור לה ע''י פירוט מעשיו בליל הרצח והוא ענה ''אני רוצה, אך אינני זוכר דבר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מוכר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגילי, עצם זה שאני מצליח שרשת המוירונים שלי מצליחה לשחזר בדיחות - גם כשהזכרון שלהם כבר פג - זו נקודה לטובתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולעומת זאת, זה שהזכרון שלך מצטיין משלי, זו נקודה לרעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרון שלי לא רע בכלל בעניינים כגון אלה, ומחורבן ביותר בכל עניין אחר. (אחד המקרים שזעזעו אותי לאחרונה: קראתי ספר לא רע ורק כשהגעתי בערך למחציתו נזכרתי שכבר קראתי אותו פעם) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |