|
||||
|
||||
והנה דעתה של מנהלת הטיפול הנמרץ בשערי צדק בנושא. "בימים האחרונים מתחולל קרב מאחורי דלתיים סגורות: הצוותים הרפואיים מתמרדים על עצם המחשבה שיצטרכו שוב לחרף את נפשם בשביל אלו שלא טרחו לעשות את המינימום עבור עצמם ועבור החברה." |
|
||||
|
||||
עדכן אותי ביום בו סרבן חיסון שחזר מתורכיה היישר לחתונה רבת משתתפים ינותק ממכשיר ההנשמה שלו כדי לפנותו למי שהתחסן שלוש פעמים, עוטה מסכה גם כשהוא אוכל לבדו בבית, ונוטל מדי יום 2000 יחידות של ויטמין D. למיטב ידיעתי אפילו מחבלים שרצחו זה עתה 20 ילדים זוכים לטיפול רפואי שאינו נופל מזה שאתה ואני נזכה בו, וזאת למרות שהצוות שמטפל בהם בטח לא מרגיש אושר גדול מהסיטואציה. אני בטוח שאתה שותף לי במחשבה שהאלטרנטיבה גרועה יותר. תאר לעצמך עולם בו איכות הטיפול נקבעת עפ"י המטופל; בעולם כזה נראה אפילו פינוי של חצי מחלקה בעבור אשתו של איזה אדמו"ר חשוב, ותסכים איתי שאנחנו לא רוצים להגיע לשם. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שהמדרון חלקלק וגם אני לא רוצה להגיע לשם. לכן נראה לי שרצוי להשקיע בתמרוץ, במקל ובגזר, עוד לפני שמגיעים לשערי חדר המיון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |