 |
גם אם אני חולק על האבחנה הנפוצה בחוגי המהפכה על שאיפתה של ארה''ב להגמוניה עולמית, מעבר לטבעי וההכרחי. ארה''ב ניסתה ושואפת פעם אחר פעם להסתגר ולהתעלם מן העולם, אך העולם הוא שמתדפק על דלתה, לעיתים בתחינה ולעיתים בנסיון להכותה. גם איני יודע על נסיונה של אירופה בכיוון זה, מלבד נסיון חלקים בה שלא להותיר עולם חד קוטבי, אך בין זה לבין נסיון ליצור הגמוניה חד קוטבית משלה, המרחק רב. לא חסרים להם עניינים אחרים להתעסק בהם.
בכל זאת, בגלל המאמץ האירופי בכיוון האיחוד, דבר הנעשה באמצעים אזרחיים (בעיקר חקיקה ואכיפה), נטייתם, עקב אינרציה וגם בגלל נסיונם הרב בהסדרת היחסים זה עם זה, היא להרחיב אמצעים זה ולנסות להחילם גם במקומות ובמצבים בהם הדבר מופרך על פניו. כוונתי כאן למשטרים וקבוצות הבזים לחוק, סדר ומוסר.
לאירופים גם אין תחושת אחריות כלפי העולם (לבד מהאשמת ארה''ב ברוב העוולות) וגם נכונותם לסכן חיילים למען שלומו נמוכה מאוד (הרי בסוף, אמריקה השנואה והמתנשאת תציל אותם בין כה וכה). נראה כרגע שבסופו של דבר, ההסטוריה, שהתקרבה בצעדים גדולים מדי לכיוון סופה, הוחזרה לנקודה קדומה ואפלה ומעדיפה כרגע את הגמוניית הכח על פני הגמוניית החוק והסדר המזוייפים ושלום האינטרסים הכלכליים. אך האירופים עוד לא יודעים זאת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש