 |
|
 |
||
|
||||
 |
היתה היום כתבה בטמקא על אבא לילדה בת שנתיים ששכח אותה באוטו כי הוא שכח שהוא אמור להביא אותה לגן. את הילדה לא הצליחו להציל. גם שם הם השתמשו במילה ״אסון״ כאשר ברור לכולם שמדובר לא סתם באסון אלא במחדל/רשלנות של האב. אני לא בטוח שצריך ליחס לכך יותר מידי חשיבות. זאת פשוט דרך עיתונאית לתאר את אותו הדבר בצורה קצת יותר יבשושית וקצת פחות מתחייבת/שיפוטית. אם רוצים להיות נאמנים יותר למציאות, במקרה הזה הארץ הם אלה שנאמנים יותר לתאר את הדברים כפי שהם. אין דבר כזה ״אסון״ כאשר מדובר במשהו שקרה בבירור בגלל רשלנות של בני אדם ולא בגלל איזה אסון טבע בלתי צפוי. ועדת החקירה לא אמורה לבדוק שמדובר במחדל (כי זה ברור לכולם באותה מידה שברור לכולם שהשמש זרחה בבוקר אותו היום). השאלות יהיו מחדל של מי, איך זה קרה ומה יהיה צריך לעשות כדי שהמחדל הזה לא יחזור על עצמו. כדי להבין שמה שקרה שם זה מחדל, אין צורך בועדת חקירה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מייחס יותר מדי חשיבות לתופעה שהראיתי, אלא בהקשר הרחב יותר של החיים עליו ניתן ללמוד מהמשפט האחרון של ההודעה. אני מניח שהעורכים שבחרו את הכותרות לא עשו בחירה מודעת של המונח, זה פשוט מה שנשלף "אוטומטית" (סיסטם 1 של כהנמן) כשניסחו את הכותרות, בתור המונח ה"טבעי" לתאור המקרה. בהמשך, אותו תהליך יעבור על קוראיהם, שלא יבחינו בכך שגם בידיעה אובייקטיבית כביכול מסתתר מסר חבוי, וכך גם הם ייטו לכיוון מסויים של פירוש המציאות. שמעתי כמה וכמה חרדים מדברים על "כוח עליון" בהקשר של אסון מירון (לשיטתם), כשהם מבססים את זה בעיקר על כך שארועים דומים וצפופים הרבה יותר בשנים קודמות הסתיימו בשלום. אם מאז האסון הקודם חלפו כמאה ועשר שנים, מבחינתם זה סימן לכך שמישהו משגיח על המתרחש (מבחינתי זה סימן לכך שהם לא למדו הסתברות וסטטיסטיקה, אבל מי סופר אותי?) אגב, מה שמפתיע אותי במיוחד זה שלא שמעתי על מבצע בדיקת מזוזות בבתי הנספים באסון אבל קיימת אפשרות שעושים אותו בהחבא; אם יעלו תוצאות מעניינות בכיוון הנכון (18% מזוזות פגומות בבתי הנספים לעומת 17.9% בבתי השכנים שלהם או משהו כזה) שמוע נשמע על זה בכל מהדורות החדשות, אבל אם במקרה התוצאות תהינה הפוכות לא נדע על כך דבר. כאשר ילד לא מגיע לגן, מישהו לא אמור לצלצל לאחד ההורים ולברר את סיבת ההיעדרות? זה לא יותר פשוט מלחייב מאות אלפי אנשים לרכוש ערכה יקרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שאתה רומז לכך. לכן הטענה שלי היתה (על ידי הדגמה עם סיפור אחר לחלוטין) שהבחירה של העורך היא כנראה כן מודעת וכנראה קונסיסטנטית עם המדיניות הכללית של העיתון. רוב הפרסומים מתיחסים לכך *בכוונה* ובאופן מודע כ״אסון״ (כי זה תאור עיתונאי יבשושי חסר שיפוטיות) והארץ *בכוונה* ועל ידי בחירה *מודעת* בוחרים ב״מחדל״ כדי לתאר את מה שקרה (לדעתי האישית בצדק כי זה נאמן יותר למה שבאמת קרה). אני לא חושב שהכותרות הללו הן תוצאה של בחירות לא מודעות של עורכים. אני לא רואה סיבה (פה) להניח שהם לא היו מודעים לבחירות שלהם ולשיקולי העריכה שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני לא יודע מספיק על עריכה עיתונאית כדי לאשש את ההרגשה שלי. תיק''ו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. נמתין לאליהו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |