בתשובה להיסטוריון, 14/06/21 15:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גיא זוהר מפרק (גם) את הסיפור הזה (5:06). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת יפה. כמו הגב' מצליח והפונז, גם אני הנחתי לנאומו של גנץ לחלוף תחת מודעתי כאותה גורילה מפורסמת, ולעומת זאת אצל ביבי ההרמז נראה לי ברור ומיידי. התודעה קובעת את ההוויה. מישהו בטח אמר את זה קודם, לפני, או אולי מישהו אמר את ההיפך. לומשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי משום שגנץ לא מייצג התקרבנות והסתה נגד שבטים שלמים בישראל. בכל מקרה האסוציאציה המלוכלכת של נאום נתניהו היא עוד אחד מן הטריקים והשטיקים של הלשעבר שעלינו לבלוע ולא להתייחס, משום שההתיחסות רק מגבירה את האפקט. אולי סופסוף הגיע הזמן שנתניהו ירכז את כישוריו הרטוריים כדי להשפיע על שופטיו ויניח לעמישראל המעונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תיתן לנו הנחות והקלות, אחרת לעולם לא נשתפר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר - הבה נשתעשע עוד - בנאומה של מירי רגב בהעברת תפקיד שרת התחבורה למרב מיכאלי, היא כללה את האמירה "למדנו מההיסטוריה שבכל מקום שיש רכבת יש חיים", והרימה להנחתה לליאור שליין שקישר זאת לרכבות אחרות בהיסטוריה שלנו. כשחשבתי על כך, הבנתי שתחכום נוסף היה יכול להשתמע כי הרי מרב מיכאלי עצמה היא נכדתו של קסטנר ו"רכבת המיוחסים" הידועה לשמצה שלו נשמע מאד מתאימה לרפרנס. למען הגילוי הנאות - זה נשמע לי קצת מופרך יחסית לתחכום שאני מייחס לרגבית (או יותר מזה - לסיכוי שהיא מייחסת לכך שהקהל שלה יבין אתה זה), אבל עדיין משעשע לשחק במשחק הזה. אתם מוזמנים להצטרף - מי עוד מוצא רפרנסים לשואה בנאומי השבוע? הזוכה יקבל...1 1 נמלכתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליטיקאים לא כותבים את הנאומים של עצמם (גם אם הם אולי מעורבים בדרישות). סביר להניח שכל מיני טריקים ושטיקים מוכנסים לנאומים כי היה נאום היסטורי מפורסם בראש של כותב הנאום או שאיזה יועץ ניו מדיה הכניס איזו שטות רגבית לתוך הנאום שלה (למרות שהיא לא הבינה או לא ידעה מראש שהוא שם) כי יועץ הניו מדיה יודע שאיזו מילת עוצמה או קונוטציה שאפשר להכחיש שהיא בכוונה יכולה להתפוצץ בטוויטר ופייסבוק. לא אופתע אם חלק (או אפילו רוב) הדברים המטומטמים/הזויים שיוצאים מהפה של פוליטיקאים כמו טראמפ או מירי רגב מהונדסים על ידי אנשי המקצוע שעובדים מאחורי הקלעים. מצד שני, לא אופתע אם הפוליטיקאים מסוגם הם באמת סתם מטומטמים וחסרי מודעות עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, זה לא צריך לעניין אותנו - בסוף הדובר אחראי למילים שהוא אומר. פרגמנטציה של האחריות במורד היועצים, תמלילנים, רועצים וחלילנים היא רק עוד צורה להטלת אחריות על הש''ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא לא מסכים לגבי מי האחראי, אבל רק רוצה שנהיה מודעים - השטויות הללו שמכניסים פוליטיקאים לדברים שהם אומרים או לנאומים זה (לפעמים) בכוונה ולא בטעות או בגלל חוסר אחריות. רוח הזמן היא שלפוליטיקאים משתלם להיות טרולים. משחקים בנו כדי שנגיב, נתעצבן, נתלונן, נשתף בפייסבוק מים שצוחק על השטות שנאמרה ונעלה כקולקטיב את הפוליטיקאי הטמבל לתודעה ולקידמת הבמה. אנשים שיודעים מה שהם עושים ומכירים את החולשות של המין האנושי, משחקים בנו ואנחנו נופלים למלכודות הללו. אין לי מושג איך אפשר (או אם אפשר) להצליח להלחם בתופעה הזאת של רוח הזמן, אבל האינטואיציה שלי אומרת שיש ערך ללהתיחס אל הטריקים והשטיקים האלה ביותר קור רוח, משיכת כתף ואיזה גלגול עיניים קטן ולעבור הלאה לדבר הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עצרנו את רכבת הטירוף רגע לפני התהום. המדינה הפסיקה להיות מנוהלת. עם ישראל איבד את הבית הראשון והשני כי מנהיגים לא השכילו להתפשר. אני מודה לנתניהו בשם העם. באנו לעבוד" מקור "באנו לעבוד. בשביל כולם. אנחנו נעבוד בשביל כולם" "שמעתי את מה שאמר בנט בנושא, ואני חייב להגיד שאני מודאג שבעתיים.." מצעד ההולכי /מוליכי שולל ; "הוא הוליך שולל מצביעי ימין, הציבור לא ישכח את ההונאה " נתניהו על בנט גנץ דוד אלחייני ליברמן לפיד איוב קרא אוריאל לין גילאון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבעתיים כאור החמה מצא חן בעיני (הקישור והספר), את הרפרנס ''באנו לעבוד'' לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, לא לחינם אצל ביבי זה קפץ - כי אצל ביבי זה ברור כשמש שזה בדיוק מה שהוא התכוון ליצור. למשל, כי ביבי מאד אוהב היסטוריה והוא זילותן קבוע. ואם יש לך פקפוק - אז *באותו נאום בדיוק* אחרי עשר דקות ביבי טרח להזכיר שהאמריקאים לא הפציצו את אושוויץ והצילו אותנו מהשואה, ולכן הוא לא סומך עליהם שיצילו אותנו מאיראן. מעבר לזה, הנאום של גנץ - שאגב גם לא ברור לי מתי בכלל נאמר - לא היה נאום שברור שכל המדינה רואה אותו, שלא לומר נאום בהשבעת ממשלה חדשה שהוא מעמד שונה לגמרי מסתם נאום בכנסת. אני הייתי אומר שגנץ מספיק טמבל כדי אפילו לא להבחין בציטוט. בקיצור - עם כל הכבוד לניטפוקון והוואטאבאוטיזם של גיא זוהר - זה לא מוריד כהוא זה מהשפלות, העליבות והזילות של הרפרנס הברור של נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כמו אצלך, שמעתי את נאומו של נתניהו בשידור החי ואוזניי נעמדו מייד. מעניין מה ההבדל. הניחוש הנוכחי שלי הוא שאני רוחש יותר כבוד לרטוריקה של נתניהו, וציפיתי לזהות בנאום תודעה היסטורית. השווה לעילגות של בנט, גם בציטוטים מהמקורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכניתו של גיא זוהר ראוייה לשבחים (כל תכנית ללא פאנל כבר ראוייה לשבחים). ברצוני להפנות את תשומת לבכם לקטע שבו בועז ביסמוט, קול אדוניו, עורך "ישראל היום", פחות או יותר העיתון הרשמי של הלשעבר, טוען שהאחים המוסלמים ברכו את עבאס מנצור. מחמוד מג'דאללה, עיתונאי שונא-ישראל המופיע בערוץ 12 טוען "פייק ניוז". קיצורו של סיפור: מג'דאללה צודק. ישראל 2021 ומורשתו של מלאך החבלה. השנאה והשקרים למוסרם לדורות הבאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הם כן ברכו אותו, מה הרבותא? כשכל מיני מטורפים אנטישמים ברכו על נצחונו של שליח האל נתניהו, מישהו האשים בזה את ביבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב מהשאלות המרגיזות האלו המנסחות במשפט אחד את לב העניין ומצריכות תשובה של 500 מילה. אנסה בראשי פרקים. א. יוסוף אל קרדאווי המברך, איש האחים המוסלמים, הוא איש הדת הבכיר באיסלם הסוני. מעמדו הוא משהו בין הרב הראשי לאפיפיור. במונחים איסלאמיים נחשב מייצג את הזרם המרכזי באסלם. ב. כלומר, מצד מסויים, אתה צודק. מה אם ברך? ג. מצד שני כל חמור מבין מייד שמדובר בידיעה מופרכת. מה פתאום שקרדאווי שונא ישראל ואנטישמי, יברך את מנצור על חבירה לממשלת ישראל? ג. תוסיף לכך, כפי שאמר זהר, שהוא כבר פרש ממועצת העולמאא (חכמי הדת), מאושפז בבית החולים כבר חודש והמועצה שחתומה על המכתב הודיעה שמדובר בזיוף. ד. והכל מתכנס לכך שהעורך של העיתון הנפוץ ביותר בישראל מפרסם ידיעה שאף מילה בה אינה נכונה, כולל ההכתרה של העיתון המפלגתי והמוטה מקור ראשון כמקור מהימן. ה. ושוב, איני יכול להימנע מן הדימוי הציורי של רפאל איתן על ג'וקים מסוממים בבקבוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. היזהר, אתה מחליק על קרח דק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל והייתי מוחק אם הייתי יכול. צריך לחשוב על דימוי אחר שיאפיין ציבור המסתגר בתוך מערכת המהדהדת את האמיתות שלו הלוך וחזור, כאשר כל ביקורת והסתייגות, מוקעת כבגידה ואנטישמיות. מה שאיני יכול לחזור בי, הוא התחושה הקשה, שיהיה קשה מאד להמשיך לקיים דמוקרטיה ליברלית בחברה הנגועה במידה גדושה מאד של אינפנטיליות מן הסוג של ''אם אני לא מקבל את מה שאני רוצה, לאפאחד בבית הזה לא תהיה דקת שקט''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |