 |
אני מסכים לחלוטין עם כל מה שכתבת בתגובתך.
הבעיה היא שאחרי שמסירים מן השולחן מסרי תעמולה על אנשי ימין ההופכים לאנשי שמאל בהבל פה ודברים בטלים ומוטים על חובתם של נבחרים לא להפר הבטחות, נשארים עם האמת הבעייתית הרבה יותר.
קל להבחין שהקיטוב ימין-שמאל אינו נסב היום על מדיניות בטחונית או כלכלית, אלא הוא חד וחלק קרע שבטי. אחרי שיסולק סופסוף מלאך החבלה נתניהו, מדינת ישראל עדיין תישאר עם בוחריו: חובשי כיפות ומזרחיים. מבין כל 8 המפלגות של קואליציית השינוי, ראש המפלגה היחיד שאינו אשכנזי הוא עבאס מנצור. למרבה הצער, אין לטעות ולראות בימינה מפלגה של דתיים, אלא פלטפורמה של אופורטוניסטים שלפחות מחצית משבעת המנדטים שלה באו ממצביעים שאינם חובשי כיפות.
זה בזבוז זמן להתווכח עם תומכיהם של דניאלה וייס, שפטל ושיקלי, כאשר בעצם מי שנמצא מעברו השני של המתרס הם אבישי בן חיים וגלית דיסטל.
האסון שהמיט עלינו מלאך החבלה הוא שלא זו בלבד שהחזיר את מדינת ישראל לשנת 48, כאשר כל האוכלוסיה האזרחית מאויימת ע"י אויבים מבחוץ, הוא גם פרם את הקשרים הרופפים שהפכו חברה שבטית מפולגת על רקע עדתי ודתי, שלא לומר אתני, לחברה אחודה. חזרנו למצב של איום קיומי, כאשר החברה שלנו מפולגת ועויינת יותר מאי פעם.
מבחינה זו, מינויו של בנט לרוה"מ, הוא מהלך נכון, על אף שהוא נראה חסר שחר מכל בחינה אחרת. המשימה שנטלה על עצמה הממשלה החדשה, להיות הממשלה של כולם, כלל אינה הבטחה חסרת משמעות, אלא מדובר באתגר קשה וחיוני.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש