|
הכל נכון ואפשר לתרץ, אבל לי כואב באוזניים, בראש ובלב כאשר אני רואה פוליטיקאי משקר בצורה בוטה שכזאת. למה אני מוסיף את ה״בצורה בוטה שכזאת״? אז ככה.
אני לא תמים ואני יודע שחלק מהג׳וב שלך כפוליטיקאי זה להתחמק לפעמים משאלות לא נוחות או לעקם/ליפות קצת את המציאות לטובתך וזאת בגלל שאין מנוס מהשיטה שמרדדת בסוף את השיח ואת הניואנסים כי מה לעשות, בסוף צריך לשים פתק אחד בקלפי ולא מסמך ארוך עם סעיפים, הסתיגויות ודיסקליימרים.
התרבות הפוליטית בדמוקרטיה היא עתיקת יומין ויש כללים בהם הפוליטיקאי, גם כשהוא צריך קצת להתחמק ולהתפלפל, עושה זאת על ידי רטוריקה, סיבון הקהל, הסחת דעת, הובלת השיחה/ראיון למקום יותר נוח מבחינתו, לסרב לענות בנימוס על משהו או לכל הפחות פשוט לחנטרש בראש על דברים לא ברורים בסגנון של Humphrey Appleby כדי לענות לך בנימוס תשובה מנומקת שלא אומרת לך שום דבר, אבל לפחות לא יוצרת בסוף שקר בוטה.
למה זה חשוב לשקר *ככה* ולמה זה שונה משקר מטומטם כמו ״מה? מה פתאום!!!״ שאחרי הבחירות הופך ל״כן פתאום, טוב שכך וזה מה שאנחנו צריכים!״? או ״לא אשב בשום פנים ואופן, ריד מיי שפם!״ שהופך ל״כן אשב. בטח. אני נגד חרמות״.
זה חשוב למראית עין מינימלית בה אנחנו והפוליטיקאים שלנו מבינים את חוקי המשחק ואת זה שצריך לפעמים לא להגיד את כל האמת, אבל להשאיר עדיין כבוד מינימלי למושג אמת וכבוד מינמלי למילה הכתובה או המדוברת. הפוליטיקאים הישראלים בשנים האחורנות (בעקבות ובהנהגת נתניהו) אימצו מן שיטת שקר חסרת בושה שמזלזלת בצורה מאוד בוטה בהרבה דברים בו זמנית: הם מזלזלים בבוחר, במושג מציאות, בשפה העברית, בקיומן של עובדות, יושרה, דרך ארץ ואפילו בפאקינג חוקי הלוגיקה / חוקי הסתירה בכבודם ובעצמם. ימין הוא שמאל, למעלה הוא למטה, כן זה לא, שחור הוא לבן, סיפורי מעשיה הם עובדה, הצהרת כוונות הן טובות לשעתן (או לפעמים לדקה ספציפית) ופשוט אין כבר משמעות למילים ושום סיבה להקשיב לשום דבר ששום פוליטיקאי לא אומר וגם כן אומר אף פעם ותמיד בו זמנית משו של ררר כ ב עי ק כחד@₪₪@#$%*!י ץ . . . 89ג ע
הסבלנות שלנו לגועל נפש הזה זה חלק מהבעיה והסיבה שהחוצפנים הללו לא מפחדים להמשיך להתנהג ככה.
|
|