|
אני מנסה לתפוס טרמפ על האזכור של בנט ושקד. אני שב וחוזר על האבחנה שמבין השניים, מי שיש לו אג'נדה ראוייה להנהגה הוא דוקא בנט. אני לגמרי שותף לחשש שלך מהמשך הקריירה של גברת שקד. לאיזון אני אומר לעצמי שהיא פעילה פוליטית מן הזן הנפוץ יותר מדי של משכשכים במים עכורים ומנסים להתקדם כך. אני בטוח שהיא תצליח להזיק בכל מקום בו תמצא את עצמה. אני לא ממש מעריך את הרקורד הבטחוני של בנט ואני לגמרי מעדיף אותו בתור רוה"מ מאשר כשר ביטחון. גרוע מכך, הרעיון שאדם שספק אם היה עובר את % החסימה בבחירות לו נערכו כעת, יכהן כרוה"מ הוא רעיון מפחיד (עוד קונספט שלנתניהו יש בו חלק). אני עדיין מתקשה לעכל שמי שתארתי כגנרל ללא חיילים, די קרוב היום להיות רוה"מ. בכל זאת אבחנתי בעבר שבנט צועד עם אג'נדה בעלת משמעות פוליטית ולכן, עם או בלי תמיכה ציבורית, הוא מנהיג בעל משקל. כעת האג'נדה הזו גם מקבלת משמעות אקטואלית על הבמה הפוליטית. אכן, כהונתו של בנט כרוה"מ היא בעייתית בלשון המעטה, אלא שיש שני נימוקים לזכותו. הנימוק הראשון הוא שגם יאיר לפיד שהיה צריך להיות רוה"מ אינו נהנה מתמיכה מי יודע כמה. הנימוק השני קשור יותר לעתיד של בנט מאשר לעבר. האג'נדה של בנט היתה תמיד בליכוד ולא במפד"ל. הליכוד היום הוא מפלגה של חובשי כיפות, מסורתיים ומזרחיים שבראשם עומד משום מה נציג המגזר הרויזיוניסטי. חלק גדול מן הרויזיוניסטים כבר לא שם והחלק האחר כבר היגר אל מעבר לקו הגבול היודו-נאצי. התוצאה בשטח הפוליטי היא שמנהיגי הליכוד מתקשים להסתיר את סלידתם מן האנשים התומכים בהם. אני משייך את הטירלול בבית משפחת נתניהו לעניין הזה. מנקודת המבט הזו, גם לציבור שאינו תומך בליכוד, יש עניין בכך שהליכוד יקבל הנהגה טבעית יותר שלא תצטרך ללכת אל המחוזות של המחבלים המתאבדים כדי לחזק את קשרי הנאמנות בין המנהיג לאלקטורט. בנט, מאז ומתמיד ניסה להשתלט על הליכוד ולתת לו הנהגה שתהיה לפחות קצת יותר מסורתית וחובשת כיפה. כרגע הדרך לשם נראית ארוכה, אבל יתכן שהיא עוברת דרך משרד רוה"מ. בנט כרוה"מ של ממשלת השינוי מייצג לא את המעט שהצביעו לו אלא את הרבים שהצביעו ליכוד. זה אולי יכול לתת לממשלה הזו את הגראביטס שהיא נעדרת מכל בחינה אחרת. זה אולי דבר אחד שאפשר לומר לזכות בחירתו של בנט למנהיג הציבור שברובו הכמעט מוחלט לא רוצה בו.
|
|