 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל הנזכרים הם גם עורבים וגם שחורים. זה לא אומר שכל השחורים יודעים לעוף. אני לא חושב שעובדת היותם חובשי כיפה משמעותית. העובדה המשמעותית היא שכולם היו קיצוניים (רדיקלים). הדוגמה של האיסלם, חזקה במיוחד. למרות שבאיסלם, הרבה יותר מדתות אחרות, יש יסודות לוחמניים ורדיקליים, קשה לומר שרוב המוסלמים הם כאלה. הקיצון הנגדי הוא מהטמה גנדי שהיה דתי באופן קיצוני ורחוק מכל רצחנות. לעומת זאת, גם בקרב רדיקלים לא דתיים, לא חסרים לוחמנות ורצחנות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפרקטיקות האינהרנטיות של כמעט כל דת (שזו כת שהצליחה, למי ששכח) מעודדות מטבען התנהגויות קיצוניות כדי לשמור על מנהיג(י) הכת, ערכיה ומנהגיה, שלא לומר על כבודו של ה''אל'' שמשום מה כוחו העצום לא מספיק למשימה הזו ללא חסידיו הנאמנים. זה כמובן לא אומר שזה יהפוך כל מאמין תם וישר דרך לרוצח בפוטנציה, אבל זה לבטח ישפיע הן על הממוצע והן על סטיית התקן - שתיהן יחד מרשם בטוח להגדלה משמעותית של זנבות ההתפלגות בכיוונים האפלים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בינינו אי הסכמה גדולה לגבי היסודות עליהן בנויות הדתות. כל מיני אלמנטים קלריקליים ותאוקרטיים יש בכל ממסד. אבל הדתות בנויות על משהו אחר לגמרי. אם הכל היה אינטרסים של עלית דתית, מה המקור של הלהט והדבקות הדתית של שכבות רחבות מאד בהמון? כדי לא להכנס לתיאור מדוייק ואולי בלתי אפשרי אסתפק בתיאור הכללי של צורך באבא טוב אוניברסלי, במתן משמעות לקיום אקראי ופחד מםני עולם ריק ממטאפיזיקה. זה רוצה לומרשיש חוגים רחבים מאד של אנשים שהם בעלי רגש דתי. החוגים האלו הרבה יותר רחבים מחוגי הקיצונים והפסיכופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שהפסקה האחרונה שלי מתחילה (ומסכימה) עם הפסקה האחרונה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להיות אידיוט גדול ממני - וכידוע זה לא קל - כדי לטעון ש*כל* הדתיים קיצונים, או ש*כל* המוסלמים הם תומכי ג'יהאד. רובם הגדול של המוסלמים ודאי רוצה לחיות את חייו באושר, ואני בטוח שזמירות על "דרכי נועם"1 נשמעות בחוגים רחבים אצלם, אבל משום מה מוסלמים מעורבים כמעט בכל הסכסוכים האלימים בעולם בשנים האחרונות. את ההקבלה לגבי יהודים דתיים אני משאיר לך, שמא דב יקפוץ עלי עם הג'וקר האנטישמי שלו. (כמעט) כל A הוא B ממש לא זהה ל(כמעט) כל B הוא A. ____________ 1- לפתע עולה בדעתי שאדון פדרמן נותן משמעות מעניינת לביטוי הזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא ברור לי תפקידו של גנדי בתגובה שלך. הלכתי רגע לוודא שהוא לא היה מוסלמי, כי זה יכול להשתמע... יש כמובן המוני המונים של דתיים קיצוניים שהם גם שוחרי שלום קיצוניים, המנזרים בעולם מלאים בכאלה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהחסרתי פה אינפורמציה שאינה ידועה כל כך. אני חושב שהודו מוגדרת כחילונית וסוציאליסטית. את המילים האלו בחוקה הכניסה אינדירה גנדי. אני חושב שהמהטמה גנדי (אין קשר משפחתי) היה מתנגד. גנדי היה מושפע מאוד מן מתנועת הרפורמה והרנסנס של ההינדואיזם במאה ה-18. התנועה הזאת בעקבות ההשפעה של השלטון הבריטי והנצרות, נסתה לחלץ את ההינדואיזם ממאות שנים של שאמאניזם ואמונות תפלות ולהפוך את את הדת ההינדית לאוניברסלית ופתוחה יותר. בפרט הם רצו לכלול בהינדואיזם, יסודות הומאניים מדתות הודיות אחרות בפרט הבודהיזם והג'איניזם. הרנסנס ההינדואי שאף להטות את ההינדואיזם מדת פולחנית ורגרסיבית (כולל משטר הקסטות) לדת פרוגרסיבית יותר ופתוחה יותר לכלל העם ההודי על פלגיו הדתיים. מהטמה גנדי טרח רבות לבסס את כל עיקרי הגותו על עקרונות הדת ההינדית החדשה. במונחים ישראלים, צריך להגדיר את גנדי כשומר מצוות אדוק של הדת ההינדית. במובן זה הוא מזכיר מאד את י. לייבוביץ (שפסל לחלוטין את גנדי ואת ההומאניזם שלו). המסירות הדתית של גנדי בשלב האחרון של פעילותו, התבטאה בלבושו, באכילתו ובהתנזרותו. כאשר גנדי דיבר על עצמו, הוא תאר את עצמו כאדם המסור לדתו. לכן הבאתי אותו כדוגמה מובהקת של אדם שהיה קיצוני בעיקר בדבקותו בדת ורחוק מכל קיצוניות פוליטית, כוחנית או לאומנית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |