בתשובה להאייל האלמוני, 01/06/21 14:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ו. מקל הדינמיט הוא הפוטנציאל, והגפרור הוא זה שמצית אותו. יגאל עמיר הוא הדינמיט, והרבנים הם הגפרור. ז. לאומנים קיצונים לא חסינים לאלימות. להיפך- נראה לי שהאריות של הצל ישמחו לקצת אקשן. אבל כדי לקחת חיים לדעתי צריך אינדוקטרינציה חזקה מזה. ההבדל בין אלימות לבין להרוג בכוונה תחילה הוא לא כמותי, הוא איכותי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אי לא בטוח שזה השני. בכל מקרה, זה נשמע לי הרבה פחות מובהק מאשר לך. יגאל אמיר, למשל, ממש חיפש רב שיתן לו פסק דין מתאים. אד חוסיין, עוד דוגמא, מספר איך הוא בא מבית מתון והפך למוסלמי קיצוני. ז. אני עדיין לא מבין. נתת רשימה של אידיאולוגיות שיכולות להפוך לרצחניות (קומניסטים, דתיים, פעילי איכות סביבה וחובבי חיות). ואידיאולוגיה שלא יכולה להפוך לרצחנית (ליברליזם). לאומנים, משום מה, לא נמצאים אצלך ברשימה לא כאן ולא שם. לי המיקום שלהם נראה מובן מאליו, גם מבחינת ההגיון וגם מבחינת ההיסטוריה. יכול להיות שיש לך נקודה עיוורת? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |