בתשובה לצפריר כהן, 04/05/21 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לגמרי מבין את עמדתכם, אבל אני חושש שיש כאן התפתחות בכיוון מסוכן לאנשי השמאל עצמם. מה שרואים בשידור זה בעיקר את אבדן הרסן וההסתה הארסית של אנשי הימין ברגע שנפגעת תחושת הבעל-בתיות שלהם ולו במקום האחד והיחיד בארץ שזה יכול לקרות. במקומות רבים בעולם, המשטרה היתה בהחלט עשוייה לעצור את ריקלין ולשאול אותו מי הסמיך אותו לפתוח שולחנות בכיכר הציבורית ואם הוא חושב שהכיכר שייכת לסבתא שלו. ברגע שריקלין פרס את השולחן שלו ופצח במסע ההסתה השגרתי שלו, אמור להיות לו ברור שגם הצד השני רשאי להסתובב שם ולצווח לו באוזן. אני חייב להודות שהתגנב לליבי החשש שלא הייתי יכול להתגבר על העונג הנבזי שהיה מתגנב אם מישהו היה גם מנחית סטירה בפרצופם הזחוח של ריקלין, שפטל, עירית לינור אראל סגל ונועם פאתח וכל החבורה הזו. איפה כאן הבעיה? הבעיה היא שנדמה לי שאתם מפספסים את הפוטנציאל המסוכן של המצב. מה שעשו בן שטרית ושותפיו הבודדים בכיכר הבימה היה מהלך פוליטי אלים ובעל משמעות כנגד שלטון הימין. ברגע שנוצר הרושם ולו לרגע ואפילו כוזב של חולשת הימין, הדבר עשוי לפגוע בבטן הרכה של המזדנבים, האופורטוניסטים ומלחכי הפנכה שעוטפים כל שלטון. במצב הרעוע של שלטון נתניהו, המשמעות עשוייה להיות לא רק אבדן הנתניהו אלא גם אבדן הדומיננטיות של הימין בחברה היהודית. התגובה של אנשי ה"אלוהים, לשלטון בחרתנו" עשוייה להיות אלימה ואף קטלנית. כל מיני אנשים בשולי החוק עשויים למהר להכות כדי להציל את הספינה הטובעת. המהלך הזה היה צריך לשדר כוח וביטחון. קבוצה גדולה ומסודרת של מפגינים היתה צריכה להסות את ריקלין, תוך שהם מקפידים על הצגת חזית אחידה ומרובת פנים שתפגין ביטחון עצמי ויכולת הגנה עצמית מרתיעה. במקום זאת הופגן אנרכיזם של יחידים אקזיביציוניסטים. מישהו בהחלט עשוי לחשוב שיהיה קל מאד לפגוע בהם ולהוכיח שמי שיפגע בימין לא ינקה. זה יפה מאד לצרוח ברמקול ולהתווכח עם שוטרים, אבל היכן הגיבוי של עורכי הדין ואנשי האבטחה? השמאל החילוני בישראל הוא מיעוט קטן. נראה שאפילו לא רבע מן האלקטורט. לא יהיה חכם מצידו לנהוג כאילו הוא רוב שאי אפשר לפגוע בו. העוצמה והמסירות שהשמאל הישראלי צריך להפגין צריכה להיות אמיתית ולא הצגה לעיני המצלמות. השמאל צריך להפגין ליכוד ואחדות פנימית ולא מופעי יחיד של קיצונים שלוחי רסן. היכן תנועות הנוער של השמאל? היכן המדים האחידים? היכן הדגלים והיכן ההנהגה? חוש הומור וכישרון משחק הם כלים טובים בידיו של פוליטיקאי. ליצנות וחמורות קופצת בראש, הרבה פחות. הפוליטיקה היא מקום למקצוענים ולא לחובבים. בקיצור לבעוט לריקלין בראש רק כדי לפזר פרחים ולנגן בכיכרות לזכרו של בן שטרית או קורבן אחר, לא יביא אותנו רחוק. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |