בתשובה לדב אנשלוביץ, 15/04/21 7:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו ההדלפה מהחקירה של ביטן או ליצמן או כץ? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אלה הדלפות מסוג אלה שהפרקליטות הייתה מעוניינת בהן, ואני משער שהן נעשו על דעתם של שי ניצן ומנדלבליט. איני מבין לאן אתה חותר. מדובר בעברות פליליות. מדוע מנדלבליט לא מנסה למצוא את העבריינים? האין זה תפקידו כתובע הראשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן אני חותר? שאלת איזה חקירות, ונתתי רשימה של חקירות. אבל, עכשיו כשברור שיש והיו הדלפות כל הזמן מכמעט כל חקירה בעלת עניין ציבורי, תחת כל יועץ משפטי, חלקן, אני מניח, לא הפריעו לך בכלל (ברק, הרצוג, אולמרט...) חלקן נעשו על ידי נתניהו עצמו4, וכשברור שיש הדלפות לא רק מחקירות משטרתיות אלא מכל מקום בו יש עניין ציבורי, אני לא מבין מה אתה רוצה מהיועץ המשפטי לממשלה ולמה דווקא היועץ הזה הוא ראש הנחש בזמן שהוא עושה בדיוק את מה שעשו כל היועצים שקדמו לו (ומה שאני מקווה שיעשו כל אלא שיבואו אחריו)? אז מדובר בעבירה פלילית, גם פרסום זונות הוא עבירה פלילית1 שנעשית כל הזמן והמשטרה לא מבזבזת יותר מידי זמן לחקור... אחרי הכל, מדובר בעבירה שקשה לחקור, שעצם קיומה חיוני לציבור כולו ושיש לכולם (לי, לך, למשטרה, לפוליטיקאים, לעיתונאים, לפרקליטות, לסניגורים...) אינטרס שלא תחקר - (אלא אם כן מדובר בהדלפה של סודות מדינה2 או פרטים אישיים של אדם לא פוליטי3). 1 "המפרסם פרסום בדבר מתן שירותי זנות, כשנותן השירות אינו קטין, דינו – מאסר שלוש שנים..." 2 למשל זה. 3 למשל זה. 4 מהמקפצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחת מתגובותיי האחרונות התייחסתי לחוק למניעת הדלפות על ידי איש ציבור ובכוונה הוספתי בסוגריים "שאינו נבחר". נבחרים שמדליפים למען מטרה פוליטית לא צריכים להיענש. לשם כך יש להם גם חסינות. ההדלפה של נתניהו שבאה כדי למנוע נסיגה מהגולה היא בדיוק מהסוג הזה. ההדלפה הספציפית ההיא של נתניהו היא מצווה ולא עבירה. אבל כל ההדלפות המגמתיות שנעשות מהפרקליטות כדי להכפיש את הנחקרים בעיני הציבור הם בדיוק סוג ההדלפות שראוי לענישה ולשם כך קיים החוק. ראה באיזה שצף קצף יצא מנדלבליט נגד ההדלפות בזמן שהוא עצמו נחקר1. אז הוא צדק. כשהוא עושה היום את אותו דבר שעשו לו הוא מבצע פשע, שדינו על פי החוק שלש שנות מאסר, וכפי שאמרתי קודם אני הייתי מוסיף. 1 קצת מזכיר לי את נשיאנו שהמציא את המושג "כנופית שלטון החוק". היום כשזה מכוון ליריבו ולא אליו פתאום הפכה הכנופיה לכשרה בעיניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשכאילו עשו לו את זה (אפילו לא לכאורה, העתירה שלו נדחתה על הסף), קמת וצעקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על העתירה של מנדלבליט למדתי רק היום כשבעקבות החידה שלך חיפשתי בגוגל. איני יודע מה היו הנימוקים לדחיית העתירה. אולי היו נימוקים אמיתיים ואולי לא. אבל על פניו אם היו הדלפות מגמתיות מהחקירה שלו, ולא היו אילו שהן עובדות אחרות שמצדיקות את ההדלפות, והוא היה מתלונן על כך הייתי מצדיק אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מסופר כאן? אין לי אפשרות לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבקשת אולמרט ודנקנר: הנציבה גרסטל זימנה פרקליטים לבירור על הדלפות נציבת הביקורת על הפרקליטות הורתה לברר תלונות על הדלפות בתיק הרצת מניות אי.די.בי ובמשפט אולמרט - אף שהמשפטים טרם הסתיימו עידו באום פורסם ב-08.03.15 נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, הפכה את המוסד שבראשו היא עומדת לגוף הביקורת הראשון שיעסוק באופן שיטתי בבירור תלונות על הדלפות. זאת, בניגוד לריסון מובהק שהפגינו עד היום רשויות הביקורת והחקירה בישראל בכל הנוגע להליכים לאיתור מדליפים, ואף בניגוד לגישת בית המשפט העליון שהביע בשנה שעברה את הדעה כי הדלפות עשויות לקדם את חופש הביטוי בחברה דמוקרטית. הנציבה גרסטל, במודע, החליטה לאמץ מדיניות בירור תלונות המשמחת כבר עכשיו נאשמי צמרת בכירים. באחרונה הורתה השופטת בדימוס גרסטל לפתוח בשני הליכי בירור בעקבות תלונות על הדלפות לעיתונות אשר המתלוננים טוענים כי מקורן בפרקליטות. הליך אחד מתמקד בתלונה על הדלפה בתיק הרצת המניות של אי.די.בי שבו הנאשם המרכזי הוא נוחי דנקנר. בירור אחר מתמקד בתלונה שהגיש צוות ההגנה של אהוד אולמרט לפני כשמונה חודשים בטענה להדלפות לעיתונות בעניינו של ראש הממשלה לשעבר, כנראה בקשר לקלטות שולה זקן. נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (נבת"ם) הוקמה לפני כשנה. לפי הדו"ח השנתי הראשון של הנציבות שפורסם באחרונה, הספיק גוף זה לברר עד כה יותר מ–200 תלונות על פעילות הגופים המבוקרים. כעת זו הפעם הראשונה שהגוף נדרש לתלונות שעניינן טענות על הדלפות. הגוף מקיים ביקורת מערכתית אך גם ביקורת אינדיווידואלית, כאשר מוגשת תלונה אישית נגד פרקליט. הנבת"ם הוקם מכוח מסמך עקרונות שאושר על ידי שרת המשפטים הקודמת, ציפי לבני. מסמך העקרונות קובע כי הנציבה לא תברר תלונות כל עוד הליכי משפט מתנהלים. מסיבה זו עיכבה הנציבה את בירור התלונות בפרשות דנקנר ואולמרט במשך יותר מחצי שנה. עםהזאת, לאחר שהסתיימה פרשת התביעה במשפט דנקנר היא שלחה זימון לפרקליטים בפרקליטות מיסוי וכלכלה העוסקים בתיק זה להגיע לתחקור במשרדי הנבת"ם. הזימון נעשה תוך יידוע הפרקליטות ורשות ניירות ערך. בנוסף, נשלח זימון דומה לפרקליטים העוסקים בתיק אולמרט. שני התיקים, כידוע, לא הסתיימו. משפט דנקנר עדיין מתנהל. משפטי אולמרט נמצאים בשלבים שונים בבית המשפט המחוזי בירושלים ובבית המשפט העליון. ליצור הרתעה מוגברת ההחלטה של גרסטל להורות על הבירור בשלב זה מעוררת סימני שאלה. פרקליט המדינה, שי ניצן, מתנגד לקיום הבירור כל עוד ההליכים המשפטיים בשני התיקים עדיין לא הסתיימו. ככל הנראה ניצן כבר הבהיר עמדה זו לגרסטל וייתכן כי בין השניים יתגלע מאבק בהקשר הזה. זאת, משום שלגישה לפיה הנציבה רשאית לברר תלונות לאחר סיום פרשת התביעה אך לפני שהמשפט הסתיים לחלוטין יש משמעויות תקדימיות ומרחיקות לכת. למשל, הנציבה עלולה להפוך לכלי ניגוח נגד הפרקליטות במשפט שעדיין לא הגיע לסיומו כאשר הגורם המתאים לבירור טענות במצבים כאלה הוא השופט הדן בתיק. לנציבה אין סמכויות חקירה ולכן ספק אם הפרקליטים שזימנה חייבים להתייצב לתחקור ואם בכוונת הממונים על הפרקליטים לשתף פעולה עם הבירור. בעבר סירבו פרקליטים להתייצב לדיונים בנציבות בבירורים אינדיווידואליים על רקע סכסוך עבודה שהכריז ארגון הפרקליטים. הארגון מסרב לשתף פעולה עם גוף הביקורת החדש עד שימולאו תנאים שהעלה הארגון, כגון הסדרת מימון לייצוג פרקליטים הנקראים לבירור. נראה כי גישת הנציבה גרסטל מונעת מהשאיפה ליצור בקרב אנשי הפרקליטות הרתעה מוגברת נגד הדלפות. בהיותה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, תפקיד שממנו פרשה לפני כשנה, ביטאה גרסטל גישה המעדיפה סודיות בענייני המדינה על פני זכות הציבור לדעת אף במצב של חשד למחדלים ציבוריים. היה זה כאשר נענתה לבקשת המדינה להוציא צו איסור פרסום מהגורפים ביותר שהיו בישראל על פרשת משפטו והתאבדותו של העציר הישראלי־אוסטרלי בן זיגייר־אלון. צו איסור הפרסום של גרסטל הוסר רק לאחר שהפרשה הבטחונית נחשפה על ידי תוכנית תחקירים אוסטרלית ולאחר הליכים משפטיים נוספים שהגיעו עד בית המשפט העליון. מח"ש, המשטרה והשב"כ סירבו לחקור ההחלטה של גרסטל לברר תלונות על הדלפות היא סטייה ממדיניות רבת שנים בקרב רשויות המדינה של ריסון בחקירת הדלפות. רוב התלונות על הדלפות מהפרקליטות והמשטרה הועברו בשנים האחרונות לטיפול המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש). במח"ש ממעטים לחקור תלונות אלה. אף גורמי חקירה אחרים, כגון המשטרה והשב"כ, נוהגים לסרב לחקור הדלפות. במקרה חריג, לפני יותר מעשר שנים, עמד מנהל מח"ש ערן שנדר, בראש החקירה של הדלפת חיקור הדין נגד אריאל שרון בפרשת סיריל קרן לכתב "הארץ" ברוך קרא. חקירה זו הובילה לאיתור הפרקליטה עו"ד ליאורה גלט־ברקוביץ, שפוטרה והועמדה לדין. חקירה זו היתה מקרה נדיר של חקירת הדלפה בפרקליטות, בהחלטה ייחודית של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. נימוקים שהצדיקו חקירות לאיתור מדליפים בעבר היו חשש לפגיעה בחקירה מתנהלת או חשש לפגיעה בביטחון המדינה. אף אחד מהנימוקים הללו אינו מתקיים בשתי התלונות שעל בירורן החליטה הנציבה גרסטל כעת. ההערכה היא כי עם היוודע נכונותה של הנציבה גרסטל לברר תלונות על הדלפות, תוצף הנציבות בתלונות כאלה. זאת, אף כי בהיעדר סמכויות חקירה הסיכויים שהנציבה תוכל לקבוע או לשלול בוודאות כי הדלפות מסוימות נבעו מהפרקליטות הם קלושים. דוברת הנציבות, רות שמיר, אישרה כי מתקיים בירור בנושא הדלפות, בלי לפרט באילו תיקים מדובר. היא מסרה בתגובה כי "נבת"ם אינה גוף חוקר, אלא גוף מבקר המוסמך בין היתר לברר תלונות פרטניות לגבי הגופים המבוקרים. לנבת"ם הוגשו שתי תלונות שבהן נטען בין היתר כי אירעו הדלפות על ידי מי מהגופים המבוקרים. תלונות אלה מבוררות על פי סמכויות נבת"ם ככל תלונה אחרת המוגשת לה תוך יידוע ושיתוף הגורמים המוסמכים על כך, לרבות בעניין מועד הבירור". הדוברת נשאלה אם הנציבות גיבשה מדיניות מיוחדת לנושא תלונות שעניינן הדלפות מגופי התביעה, והשיבה כי "אין בנבת"ם מדיניות שונה לבירור תלונות הנוגעות להדלפות". מתגובת הפרקליטות לדברים משתמעת הביקורת על החלטת הנציבה להתחיל בבדיקה לפני סיום ההליכים המשפטיים. "במסמך העקרונות לעבודת הנבת"מ נקבע, כי 'תלונה תתברר, ככלל, רק לאחר סיום ההליך המשפטי'. כידוע, הן בעניין דנקנר והן בעניין אולמרט — ההליכים המשפטיים תלויים ועומדים. מעבר לכך, נציין כי בנושאים אלה כבאחרים מתקיימים דיונים בין הנציבה לבין פרקליטות המדינה ואין בכוונתנו לנהל את יחסי העבודה בין הפרקליטות לבין הנבת"מ דרך התקשורת", נמסר בשם הפרקליטות. הבירור שעורכת הנציבה גרסטל בתיק אולמרט נפתח בעקבות תלונה שהוגשה לפני כשמונה חודשים על רקע פרסומים שנגעו לשיחות המוקלטות בין אולמרט לשולה זקן, בין היתר בעיתון "הארץ". יועץ התקשורת של אולמרט, אמיר דן, מסר בשם צוות ההגנה של אולמרט כי "לאורך שנים הפרקליטות מגלגלת עיניים בכל פעם שמופנית אליה אצבע מאשימה בטענות לגבי הדלפות מגמתיות נגד מר אולמרט. במקרה זה מדובר בטביעות אצבע ברורות וחד משמעיות של הדלפת חומרי חקירה על ידי הפרקליטות, במטרה אחת ויחידה – לפגוע פומבית במר אולמרט ולהשפיע על הליך משפטי שמתנהל. האינטרס הציבורי למשפט הוגן מחייב חקירת מקרה זה עד תום". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יש כאן שפיכת אור על אחד הנושאים בביקורת שהייתה לגרסטל על הפרקליטות - נושא ההדלפות. פרט מעניין הוא שהנימוק של שי ניצן מדוע לא צריך לחקור הוא שעדיין מתנהלים הליכים משפטיים. נו. ההליכים המשפטיים הסתיימו. האם הייתה חקירה משנסתיימו? גרסטל אמרה פעם ששי ניצן אינו ראוי להיות פרקליט המדינה. זה מאד נכון. גם מנדלבליט לא ראוי להיות היועץ המשפטי. אין לי ספק שלו הייתה ממשיכה לכהן כמבקרת ולא היה מוצב במקומה "החבר של מנדלבליט מהצבא" היא הייתה מגיע למסקנה הזאת גם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהפסקה הרלבנטית ביותר לדיון מתוך הכתבה היא: "ההחלטה של גרסטל לברר תלונות על הדלפות היא סטייה ממדיניות רבת שנים בקרב רשויות המדינה של ריסון בחקירת הדלפות. רוב התלונות על הדלפות מהפרקליטות והמשטרה הועברו בשנים האחרונות לטיפול המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש). במח"ש ממעטים לחקור תלונות אלה. אף גורמי חקירה אחרים, כגון המשטרה והשב"כ, נוהגים לסרב לחקור הדלפות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אהבתי את טעות הכתיב, אני מניח שהיא לא מכוונת) אבל, לא נתניהו הדליף - מישהו (שאיננו נבחר, ולא נהנה מחסינות) הדליף לנתניהו. כן, ברור שמנדלבליט כעס שההדלפות פגעו בו, ופחות כועס כשההדלפות פוגעים באחרים. גם אתה זועם על ההדלפות כשהן פוגעות בנתניהו ובזמן אמת לא כתבת מילה (חיפשתי ולא מצאתי) על ההדלפות שפגעו בהרצוג או בברק. זה טבעי, ולא מוכיח כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן אמת כשהיו הדלפות מחקירות נתניהו גם כן לא כתבתי מילה, והתחלתי לכתוב רק מאוחר יותר כשהעניין הובא לדיון ציבורי, ונתתי את דעתי לנושא. לא תמיד אני מודע וחושב על כל מיני דברים כשהם קורים. אין לי ספק שלו ברק אולמרט ואחרים היו מתלוננים על הדלפות מחקירותיהם והייתי מודע לתלונותיהם הייתי מצדיק את התלונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם התלוננו... קצת קשה לי להבין איך לא היית מודע לתלונות שלהם... בכל מקרה, עכשיו, כשאתה מודע, האם אתה חושב שכל שאר היועצים המשפטיים שלא חקרו את כל ההדלפות היו "ראשי הנחש"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה כותב "קצת קשה לי להבין" אתה מתכוון שאני משקר? מעולם לא השתמשתי בכינוי "ראש נחש". פרקליט שמדליף מחקירה על מנת לפגוע בנחקר ראוי לעונש בכל מקרה, אפילו אם הנחקר הוא פלשתיני שחשוד במעשה טרור ולא מודה בכך. ואם הפרקליט הוא בכיר, פרקליט מדינה או יועץ משפטי, הוא ראוי לעונש גבוה מזה שנקבע בחוק. כלומר הייתי מושיב אותו 5 שנים מבלי שתהיה אפשרות להפחתה בעונש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משקר... אני לא מבין איך לא היית מודע למשהו שהיה כותרת ראשית כמה ימים ושקשור לנושא שמעסיק אותך באופן כל כך אובססיבי. אני מניח שבזמן אמת לא חשבת שהן חשובות מספיק על מנת לזכור אותן. אני עדיין לא מבין מה אתה רוצה מהיועץ המשפטי לממשלה. ז"א, כן, אני מבין שאם זה היה תלוי בך היית רוצה שהחוק יחמיר יותר עם מדליפים12, אבל זה לא המצב היום, היום החוק אמנם קיים, אבל למרות אין סוף הדלפות בעלי אופי דומה נפתחו רק שתי חקירות, ורק אחת הסתיימה במשפט פלילי - וגם זה הסתיים ללא מאסר בפועל. למעשה, בכל מה שנוגע להדלפות כאלה, החוק הוא אות מתה, והיועץ הזה ממשיך בקו של קודמיו3. הבעיה שלך צריכה להיות עם החוק והמדיניות, ולא עם יועץ זה או אחר. 1 מסויימים, אני מבין שאת את המדליף לנתניהו לא היית שולח לכלא בכלל. 2 ואני חייב להודות שאני לא מבין למה. 3 שעד כדי כך לא הפריעו לך שאפילו לא היית מודע לקיומם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני כן זוכר הוא שכאשר נחקרה אותה גלאט ברקוביץ, נענשה, ועפה מהפרקליטות הייתי שלם לגמרי עם כך. איני זוכר כותרות ראשיות על תלונות של נחקרים אחרים בעבר, ואני בטוח שלו הייתי מודע להן, וגם הייתי יודע שיש חוק מפורש האוסר הדלפות, הייתי תומך בחקירתן ובהענשת המדליפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלאט ברקוביץ' נענשה לא על עצם ההדלפה, אלא על כך שנעשתה במכוון כדי להשחיר את פניו של שרון ערב בחירות. היא נענשה על הנסיון להשפיע באמצעות ההדלפה על הבחירות. זה המקרה היוצא מהכלל שמלמד על הכלל. כמוך, גם אני לא מאושר מהכלל ורואה בחומרה הדלפות מחקירת משטרה. אבל אני חושב שדי ברור שההדלפות מחקירת נתניהו והמנעות המערכת מלחקור הן לא המקרה יוצא הדופן, אלא להיפך, ולא תומכות בנרטיב שיש איפה ואיפה בין חקירות נתניהו לחקירות אחרות של מנהיגים פוליטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהחוק מדבר רק על הדלפה ולא על השחרה למען איזו מטרה, ובכתב האישום מתייחסים רק לחוק. זה לא אומר שאכן מטרת ההדלפה לא הייתה מה שאתה אומר. אבל מה שמתמיה אותי הוא שאתה מייחס את השחרת פניו של הנחקר ורצון להשפיע על הבחירות רק למקרה של שרון, וכאילו אומר שבתיקי נתניהו זה לא כך. כאילו ''שלטון החוק'' הפך מ''כנופיה'' ל''ערכיה'' כשהתחילו להתעסק עם נתניהו. הצגה כזאת כאילו יש הבדל בין הפרשיות מהבחינה הזאת היא בעיני כל כך חסרת קשר למציאות, שבמקרים אחרים שבהם עלו טענות אבסורדיות כאלה, על ידי כל מיני משתתפים כאן בחרתי להפסיק לנהל עמם דיון. לי יש איזו השערה מדוע מקרה גלאט ברקוביץ הוא היחיד שזכה לטיפול, והוא שהיועץ המשפטי הישר היחיד היה רובינשטיין, והוא היה מהבודדים שקיים את חוק איסור ההדלפות. כדי לאמת את השערתי מעניין אותי לדעת אם מבין המקרים הרבים שהביא האייל המקשר היו הדלפות שאירעו בזמן כהונתו של רובינשטיין כיועץ המשפטי או שהיו אחרות בזמן כהונתו שלא טופלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אני שמייחס את השחרת פניו וכו', זה בית המשפט שדן אותה. היא המקרה יוצא הדופן שכן חקרו והעמידו לדין. המקרה הרגיל הוא שלא חוקרים הדלפות, ראה תגובתי הקודמת. כל זה לשאלה האם יש מסע צייד ספציפי נגד נתניהו- והתשובה היא לא. אני לא אתווכח איתך על נורמות פסולות בפרקליטות, אני רק מתווכח על כך שהן מופנות כנגד נתניהו באופן אישי. הנרטיב הזה שקרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו בלבלת אותי לגמרי. הבנתי מהמשפט הראשון בתגובתך הקודמת, שהעובדה שמקרה גלאט ברקוביץ הוא היחיד זה בגלל שבאופן חריג היה שם עניין של השחרה וניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות. האם הבנתי לא נכון? זה בדיוק מה שכתוב במשפט הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי, לא כהבעת דעה עצמאית אלא כעובדה שהבנתי מהכתבות על פסק הדין1 שעל כך החמירו בדינה. מסתבר שטעיתי, וציטטתי באופן חפשי מתוך כתב האישום ולא מתוך הכרעת הדין. השופטת ייחסה חומרה לפגיעה האפשרית בחקירה ולמעמדה של גלאט-ברקוביץ': "כגודל האמון שניתן בה, כך גודל הפגיעה בהפרתו", ולא לתזמון של ערב בחירות, שהיה דווקא טיעון לטובת הנאשמת בשל זכות הציבור לדעת (אבל שהנאשמת חרגה בהרבה מעבר לאיזון הנדרש בין הדלפת מידע מתוך חקירה סמויה, שעלולה לפגוע בחקירה, לבין זכות הציבור לדעת) ______________ 1 כשאני מביע דעה עצמאית אני כותב "נראה לי" "אני חושב ש" וכיו"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם כתבת שזה מקרה יוצא מהכלל שמלמד על הכלל, כלומר שבמקרה של ההדלפות מחקירות נתניהו זה לא נעשה כדי להשחיר על פניו ולהשפיע על תוצאות הבחירות. ללא קשר, רציתי להוסיף שממה שאני למד עכשיו לפני מקרה גלאט ברקוביץ היו מקרים רבים שלא טופלו. לכן, ייתכן שהחמירו עמה משום שלא פעלו לפי הכלל ''אין עונשין אלא אם כן מזהירין''. אבל בדיעבד, המשפט שלה הוא כבר ההזהרה לגבי הדלפות העתיד. לכן יש להעמיד לדין את המדליפים בחקירות נתניהו שלדעתי הם שי ניצן ומנדלבליט, וכיוון שהכלל ''אין עונשין אלא אם כן מזהירין'' כבר לא תופש לגביהם, יש להתייחס אל עבירת ההדלפה אצלם בחומרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל מהותי בין המקרה של גלאט-ברקוביץ' לזה של ההדלפות מתיקי נתניהו, ואולי הוא עשוי להסביר את החומרה שבה התייחס רובינשטיין לדברים. פרשת סיריל קרן עדיין לא היתה ידועה כלל בזמן ההדלפה, והחקירה התנהלה בסודיות. גלאט-ברקוביץ' ביקשה אמנם לגרום לנזק פוליטי לשרון, אך עצם ההדלפה עשויה היתה לסכן את החקירה. כלומר, ייתכן שרובינשטיין החמיר באכיפה כדי להגן על התביעה, וכלל לא מדאגה לזכויות הנחקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק לא מתייחס לנימוקים להפרתו, ועל התביעה להתייחס לחוק ולא לכל מיני עניינים שמסביב. הנימוק שאתה מביא, אני מבין שהוא השערה שלך ולא משהו שנאמר באופן רשמי, ולכן קשה לי להאמין שבכך מדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו נראית לי השערה סבירה מאוד. אם לא היה ברור, אני חושב שזו נקודה רעה מאוד למערכת אכיפת החוק לדורותיה, לא נקודה טובה לדור הנוכחי שלה. חוץ מזה, אני חושב שתתעניין בכתבה הזו: גלאט-ברקוביץ' ביקשה לבטל את כתב האישום נגדה אחרי שההדלפות מהחקירות של שרון נמשכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הכתבה. מסופר שם על הדלפות חדשות מחקירת שרון אבל לא מפורט במה מדובר, ולכן, וגם בגלל שהשופטים כנראה לא נתנו משקל לכך, אולי באמת מדובר בזוטי דברים אם בכלל. כפי שכתבתי בתגובה קודמת, כן נכון היה לקחת בחשבון את ההדלפות שקדמו להדלפה של ברקוביץ, ואולי לזכותה אפילו בהתאם לכלל ''אין עונשין אלא אם כן מזהירין'' בגלל שהיה נהוג עד אז להדליף, והעמדתה לדין דובר בתקדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרה יוצא מהכלל מבחינת החקירה וההעמדה לדין של המדליפה. הנורמה של הדלפות שאינן נחקרות היא ותיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק לא מתייחס לכלל עליו אתה מדבר, ועל התביעה להתייחס לחוק ולא לכל מיני עניינים שמסביב. הנימוק שאתה מביא, אני מבין שהוא השערה שלך ולא משהו שנאמר באופן רשמי, ולכן קשה לי להאמין שבכך מדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל"רואה בחומרה הדלפות מחקירת משטרה" - אתה לא רואה הבדל בין חקירות של אנשים פרטיים1 לחקירות של אנשי ציבור? האם בהתנגשות בין זכות הציבור לדעת לזכותם של אנשי ציבור לפרטיות וחובתם של עובדי מדינה לקיים את החוק אין מקום לפשרה? 1 כמו ההדלפות המזעזעות מהחקירה של רצח תאיר ראדה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |