בתשובה לצבי, 09/04/21 23:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה יכול לפרט על טיפול פסיכולוגי? טענה שקראתי מדי פעם, אבל אני מניח שהיא תיאור שטחי במקרה הטוב של המצב, היא שידוע במחקר שטיפול פסיכולוגי עוזר לשני שלישים מהמטופלים. אפשר להיות מרוצים או לא מרוצים מזה; אבל מה שמביך פסיכולוגים הוא שאחוזי העזרה האלו עקביים בכל שיטות הטיפול, שהן כל כך שונות זו מזו, וזה מטיל צל מסוים על כולן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צל מתבקש - אולי בנושאים פסיכולוגיים גם פלסבו עוזר לשני שלישים? (ואיך לעזאזל נותנים פלסבו פסיכולוגי? מה זה בכלל?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי טיפול פסיכולוגי, אצטט להלן: "ללא קשר למשקל היחסי שניתן לייחס לסיבות לשיפור של המטופלים, הממצאים העקביים על פני אלפי מחקרים ומאות מטא-אנליזות אינם משאירים מקום לויכוח – פסיכותירפיה היא מועילה" (מתוך: ambert M. J. & Archer A. - Research findings on the effects of psychotherapy and their implications for practice. Chap. 5 in C. D. Goodheart, A. E. Kazdin & R. J. Sternberg – Evidence Based Psychotherapy: Where Practice and Research Meet. APA, 2006. כך שההשוואה לגרפולוגיה היא מגוחכת. אתה צודק בכך ששיטות טיפול שונות מניבות שיעורי יעילות די דומים, מה שנקרא לעתים 'פרדוקס השוויון'. יש הסברים שונים לתופעה זו, ואם אמנה רק שניים עיקריים מהם: התיאוריה, הגישה, או המודל הטיפולי מהווים רק חלק קטן יחסית מהגורמים שתורמים למוצלחות (או כישלון) הטיפול. יש 'גורמים משותפים' (common factors) לטיפולים השונים, שהם כנראה משמעותיים בקביעה של תוצאות הטיפול (למשל, היחסים הטיפוליים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מוסיף שבעצם ההליכה לטיפול יש הכרה של המטופל בזה שיש לו בעיות, והבעת נכונות מצדו לפתור אותן. כמו שאשתי אומרת- להכיר בבעיה זה חצי מהפתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״פסיכותירפיה היא מועילה״ מועילה יחסית למה? הרי יש מתחרים נוספים / אלטרנטיביים בהבאת מזור למצב האנושי. למשל - אפשר ללכת ולקבל יעוץ רוחני מגורו, לחזור בתשובה, להרשם לחוג יוגה או להתחיל ללמוד אצל מורה לנגינה בקזו. אם הטענה היא טענה מהסוג החלש - פסיכותירפיה היא עוד אינטראקציה אחת מיני רבות אחרות שהאדם יכול לפנות אליהן כדי לשפר את מצבו הנפשי, אז אפשר להסכים עם זה בקלות, אבל זה לא מרשים במיוחד. או שהטענה היא מהסוג היותר חזק והמרשים ״פסיכותירפיה היא מועילה״ איפה שרוב הדברים האחרים נכשלים? אם זה הטיעון, איך בודקים / יודעים אם הוא נכון? יכול להיות שפשוט הפסיכותירפיה ממלאת את אותן הפונקציות שממלא הרב, השמאן או הגורו, אבל בקונטקסט חילוני. כלאמר, לתוכן הטיפולי אין שום ערך אמת יותר מכל דת אחרת, אבל יחסי ההיררכיה בין מטפל למטופל והמבנה החברתי שנוצר ממלא פונקציה שהרבה (רוב?) האנשים צריכים בחיים שלהם. (וכמו במקרים של הליכה אל הרב, הגורו והשמאן - אפשר גם לשאול שאלות לגבי המחיר שיש לשיטה הזאת כגון יחסי התלות של המטופל במטפל או החור שצומח בכיס של המטופל בזמן שהחור בליבו מתמלא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאצינט: "דוקטור, כשאני נתקל ב"אינם משאירים מקום לויכוח בהקשר של פסיכולוגיה בכלל ופסיכותרפיה בפרט אני נתקף בפרץ צחוק היסטרי בלתי נשלט" פסיכולוג: "שלוש פגישות שבועיות במשך שנתיים ואני מבטיח לך שזה יעבור!" פאצינט: "חהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחה(300)...." פסיכולוג: "זמננו תם. נמשיך מחרתיים. 450 ש"ח בבקשה". טוב, טוב, לפני שמסבירים לי שההתנגדות שאני מעלה אינה מעידה אלא על הבעיות הקשות שיש לי (ויש!), ברצינות: מאחר שהספר אינו זמין עבורי, וגוגל מתעקש לתת לי רק את תקציר התקציר, אשמח לדעת אם במחקרים שבהם בדקו גם את יעילות הטיפול מול פלצבו, הפלצבו היה קבוצה שלא קיבלה שום טיפול או כאלה שקיבלו "טיפול" שנעשה באותם תנאים כמו טיפול מקצועי (כולל תשלום :-)1) אבל לא ע"י פסיכולוג אלא ע"י סתם אדם מן היישוב שמקבל רק הוראות הכנה של שעה או משהו כזה עם הנחיות כלליות ביותר לגבי מה מצופה ממנו, משהו כמו "אל תהיה שיפוטי ותשתדל לתת למטופל לדבר בחופשיות ולדכא כל מיני תגובות אינסטינקטיביות שעולות אצלך אם הוא מספר לך דברים שמעלים אצלך רגשות שליליים, למשל שהפנטזיה המינית שלו היא שרה נתניהו". אני רואה בעיות אתיות במחקר כזה, ולכן עולה אצלי ספק קל שהוא נעשה. ואיך בדקו את התקפות של מבחני התאמה פסיכולוגיים לתפקיד? גם כאן נראה לי שקשה לערוך מחקר טוב עם סמיות כפולה וכל הג'ז. ושאלת השאלות: כמה מהמחקרים שהשתתפו באותה מטה-אנליזה שוחזרו בהצלחה? ___________ 1- תחוק בצד, מישהו באמת בדק את הטענה הרווחת (בקרב אלה שאמורים לדעת משהו על דסוננס וכאלה) לפיה התשלום למטפל הוא עצמו בעל אפקט טיפולי מועיל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי סכומי הכסף: אפשר לגזור מכך שיטת טיפול עצמית מאוד אפקטיבית. יש לך בעיות בחיים ואתה מתחיל לחשוב על הליכה לטיפול. אתה מתחיל לחשוב על סכומי הכסף העצומים שתצטרך להוציא בשנה ואיך הדבר יכביד על התקציב השנתי. הדבר יגרום לך מועקה נפשית רבה, לחץ על הסטטוס שלך במקום העבודה, מחשבות על ויתור על מספר תחביבים ודיכאון רב על ביטול או צמצום החופשות המתוכננות. מיד אתה בוחר שלא להתחיל ללכת לטיפול, נרגע לגבי מצבך הפיננסי, הסטטוס בעבודה, התחביבים שלא יפגעו ומתחיל לפנטז על החופשה שתיכננת. רוגע ומצב רוח טוב שוטף אותך ואתה ממשיך את יומך שמח, טוב לב ונעים לבריות. למחרת אתה חוזר שוב על אותו הטקס. כמו בבדיחה ההיא של הקמצן שרץ אחרי מוניות, אפשר להרויח ככה סכום לא קטן של כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני אחד מפקטורי הפלסבו הידועים הוא כמה כסף אתה משלם על התרופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פלסיבו זה עניין סטטיסטי. אם לי אישית הרוקחים יתחילו פתאום לשלם כדי לקחת את התרופות שלי, המצב הבריאותי שלי ישתפר בכמה סידרי גודל. (כלומר - אמות עם חיוך על הפנים) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |