|
טלפון, סמס, וואטסאפ... כל אלה הם תקשורת בין פרט לפרט או בין פרטים של קבוצה מאוד מסוימת של אנשים. רשתות חברתיות כמו טוויטר ופייסבוק זאת חיה אחרת לחלוטין. גרף מטורף בגודלו של צמתי אנשים והקשרים/קשתות/יחסים ביניהם. לתקושרת שם יש פוטנציאל של מלפרסם משהו (לתקשר משהו) אל כל קבוצת החברים שלך בבת אחת ועד (בגלל אפקט הויראליות) לתקשר את הדבר הזה לחברים שלך, לחברים של החברים שלך, לחברים של החברים של חברים שלך... ובסוף שגם קוין בייקון ידע מה היה לך להגיד היום בארוחת הבוקר. זאת ״תקשורת יותר יעילה״ בין אנשים במובן שבעצם לכל שנוזל עם מקלדת היום יש את הפוטנציאל של ״תיקשור״ שרק לפני כמה שנים היה שמור רק בידיים של אמצעי תקשורת מסורתיים / תקשורת המונים / חברות ענק. עסקים יכולים ליצור קשר ישיר עם הלקוחות/מעריצים שלהם, אומנים יכולים לפרסם ביתר קלות וישירות לקהל המעריצים שלהם וקבוצות (שיכולות למנות אפילו מאות אלפי או מליוני בני אדם) בנושאים מאוד ספציפיים יכולות לטרגט את הקהל שלהם באינפורמציה (או דיסאינפורמציה) מאוד ספציפית.
אני לא חושב שיש ויכוח לגבי היעילות של הדבר הזה או לגבי זה שהמדיה החדשה שונה מאוד מהמדיה הישנה. נאהב את זה או לא נאהב את זה - צריך להודות שצוקרברג די שינה את העולם עם האתר המפגר שלו.
|
|