|
||||
|
||||
נתחיל מהסוף. אני מסכים ש"ערך משפטי" לא מדוייק. כוונתי היא בערך "מה אפשר לעשות עם מידע זה בביתת המשפט". אתה התעלמת מהחלוקה שעשיתי בין ג' ל-ד' והחלוקה הזו חשובה ולו בגלל שהיא מקבילה למה שהיה ידוע בזמן המשפט ולמה שנודע אחריו. שני הסעיפים עוסקים בצורך להזהיר את היהודים בערי השדה לא לעלות לרכבות. על כך ש"עמך" הנוסעים לא ידעו לאן הם נוסעים אין מחלוקת (גם ריכנטל כותב על כך). לגבי המנהיגים המקומיים הם כנראה ידעו, מפני שהוזהרו ולא ע"י קסטנר. נחזור לחלוקה בזמן. לגבי ג' - משנת 42 ועד אפריל 44. צריך להניח שההנהגה, או ליתר דיוק אנשי ועדי ההצלה למיניהם והנהגות המפלגות, ידעו על גורלם של יהודי פולין, מפני שהיו בהונגריה כ-2000 פליטים משם, שידעו מה קרה שם. הבעיה היתה שכולם הניחו שהונגריה היא עדיין מקום בטוח יחסית (הונגריה היתה עצמאית) ולכן אפאחד מהם לא חשב שמאיימת עליהם סכנת השמדה. מדוע דוקא קסטנר היה צריך להזהיר? קסטנר העיד שהוא ניסה לארגן יציאת יהודים מהונגריה, אבל דוקא משה קראוס וחברי ועד אחרים התנגדו מאד לפעולותיו מפני שראו בכך כביכול הסכמה יהודית לגירוש. בסעיף ד' המצב השתנה. ראשית במרץ הגרמנים פלשו להונגריה ואיתם הגיע אייכמן. באפריל קיבל וייסמנדל, ראש ועד ההצלה בסלובקיה, מידע אמין על הכנות הגרמנים להשמדת יהודי הונגריה. המידע הזה הועבר כנראה לידי קסטנר ב-28 באפריל ואח"כ גם לקראוס ומנהיגים אחרים. יתר על כן וייסמנדל העיד שהוא בעצמו שלח הודעות אזהרה לועדים בערי השדה של הונגריה. המדובר לא היה דוקא על התנגדות יהודית מפני שבהונגריה לא היתה מחתרת יהודית. העניין היה להזהיר את ההנהגות המקומיות לא למסור לידי הגרמנים רשימות שמות וכתובות ולא לשתף איתם פעולה. כך שלגבי הידע של הועדים המקומיים הדעות חלוקות. מרגע שהמידע על אושויץ-בירקנאו הגיע לסלובקיה נעשה מאמץ גדול להביאו לידיעת גורמים בינלאומיים ואכן התערבותם (נשיא ארה"ב, נשיא שבדיה, האפיפיור) בנוסף להפצצה של 600 מטוסים אמריקאיים על בודפשט הביאה להפסקת המשלוחים ב-9 ליולי. מידע זה נוגע ישירות לקסטנר, מפני שכפי הנראה נמסר לידיו מידע די מפורט לגבי תכניות הגרמנים. הועדים בערי השדה כפי הנראה, לא עשו דבר מפני שחיכו להוראות מפורשות של ההנהגה הארצית ובפרט קסטנר. לגבי קסטנר נטען שלא עשה את הנדרש מפני שלא רצה לחבל בתכנית ה"יהודים תמורת סחורות" שלו. אחרים טענו (למשל יהודה באואר) שהוא דוקא כן עשה פעולות כדי להזהיר את ערי השדה. עם עובדה אחת אי אפשר להתווכח: הרכבות המשיכו לנסוע מלאות כסדרן עד להפסקתן ב-9 ביולי. אתה רשאי לחשוב שהתנהגותו של קסטנר היתה לא ראוייה. למעשה, דעתם של רבים גרועה הרבה יותר. חובתי לציין שעדיין יש מחלוקת ואי ודאות גדולה לגבי מה שק חשב שישרה שם באמת. התעקשותו על התביעה נגד גרינוולט מלמדת שלא חשב שיש לא מה להסתיר. |
|
||||
|
||||
קסטנר לא התעקש על תביעה נגד גרינוולד. נהפוך הוא. הוא לא רצה להעיר שדים מרבצם, ורק אחרי שהיועמ''ש ושר התמ''ת לחצו עליו, הוא נאות להגיש תלונה, ומי שתבע בפועל את גרינוולד היתה הפרקליטות (ומאוחר יותר היועמ''ש) לשיטתך, דווקא העובדה שהיו צריכים ללחוץ עליו מלמדת שהוא כן ידע שיש לו מה להסתיר. |
|
||||
|
||||
מעניין. באמת קסטנר היה פקיד די בכיר בממשלה ומן הסתם יכל לתבוע את גרינוולד בעצמו. אני מכיר גרסה הפוכה (אאז"ן מפי בתו של קסטנר, סוזי). הממסד הישראלי דבק בחזית הכפולה של שואה וגבורה ולא היה מעוניין להסתבך בסכסוכים הגלותיים שהתנהלו מעל דפי אויקלט (עיתון ישראלי בהונגרית, שם קסטנר היה עורך) והעלו אדים רעילים של הסכסוכים בין המפלגות, הפלגים, הקהילות והיודנראטים של יהדות אירופה החרבה. קסטנר נאלץ לכתת את רגליו ולהתחנן בפני ידידו חיים כהן שיתבעו את גרינוולד. מהי האמת, איני יודע. אני יכול להוסיף 2 עובדות המחזקות את גרסתה של סוזי. א. קסטנר הגיש באופן אישי תלונה נגד גרינוולד במשטרה. ב. גרינוולד היה תומך של הרויזיוניסטים שכדי לפמפם נגד מפא"י, השתמש במחלוקת ובסכסוכים שהיו בין המזרחי למפא"י בהונגריה. בארץ המזרחי היו בני ברית בקואליציה של מפא"י. |
|
||||
|
||||
א. קסטנר הגיש תלונה רק לאחר שמנהלו הישיר הורה לו לעשות כן: "הידיעה שפרסם גריוונלד פורסמה בעלון קטן וספק אם היה בכוחה לעורר רעש גדול, אלמלא הוזכרה שם מפלגת מפא"י שהייתה אז בשלטון ואלמלא הגיע הפרסום לידיו של שר המסחר דב יוסף. יוסף זימן את ד"ר קסטנר והודיע לו, כי יש להעמיד את גריוונלד לדין פלילי על דבריו, בגין הוצאת דיבה. לאחר התלבטויות רבות, הסכים ד"ר קסטנר, להגיש תלונה במשטרה כנגד גרינוולד" מקור: אתרו הרשמי של משרד המשפטים ב. גרינוולד היה קורבן אנטישמיות ואיבד יותר מ50 מבני משפחתו בשואה. המניע הזה הרבה יותר חזק מאשר התנגדותו למפא"י (ולפחות לפי מה שהוא עצמו כתב, שנאתו למפא"י נבעה, או התגברה, משנאתו לקסטנר, אותו ראה כאחראי למות אחיו, ולא להיפך): "אני רואה אותו כרוצח בעקיפין של אחי היקרים [...]", "בגלל מי ועל חשבון מי נסעת בשנת 1946 בסתר וכגנב בלילה לנירנברג, כדי להשתתף במשפט פושעי המלחמה הגדול ביותר בתולדות העולם, והפעם כעד סניגוריה לטובת אס.אס אוברשטורמבנפיהרר קורט בכר, רוצח שודד שניצל את אחינו בהונגריה ומצץ את דמם [...] אני נותן לכם תשובה והסבר: את עצמו הוא רצה להציל, כדי למנוע שבכר יגלה לפני בית המשפט הבינלאומי את 'העסקים' ומעשי השוד המשותפים [...] היכן המיליונים מכספי יהודי הונגריה שלא נמסר עליהם דין וחשבון?[...] לא פחות מ-52 קרובי משפחתו הציל ומאות יהודים אחרים [...] קנו אצל קסטנר את הצלתם בתשלום מיליונים! כך הציל קסטנר את חברי מפא"י [...] כמה בעלי פרוטקציה שמהם הרוויח קסטנר אלפים, אבל אלפי ציונים ותיקים, אנשי מזרחי ויהודים חרדים, השאיר קסטנר בגיא צלמוות". מקור: אתרו הרשמי של משרד המשפטים |
|
||||
|
||||
אכן. כנראה שטעיתי מאד בפרשנותי לדברי סוזי קסטנר. כפי שטענתי, הממסד של מפא"י לא היה מעוניין לגלוש לדיון משפטי או ציבורי בביצה הרעילה של שאלת היודנראטים במובן הרחב שלה והיריבויות בין המפלגות בקהילות היהודיות של אירופה בתקופת השואה (בפרט שהיריבויות הללו לא חפפו למצב הפוליטי דאז). כפי הנראה גם קסטנר לא היה מעוניין בכך. גרינוולד היה פרובוקטור מפוקפק שהסית נגד מפא"י וקרא לחסל את קסטנר. מה שנכתב בכרוז שלו נראה על פניו כשקרים גסים ודברי הסתה. קסטנר רצה כפי הנראה שהפרקליטות תגיש תלונה למשטרה וזו תטפל בגרינוולד. קסטנר יכל להגיש תביעה אזרחית נגד גרינוולד, אבל הוא לא רצה לקבל פיצוי כספי מגרינוולד. הוא רצה שהמשטרה תסתום את פיו. כל הפרשה התפרצה מפני שמפלגת החירות קפצה לתוך הביצה הזאת והעלתה (גרסה מן הסתם קצת יותר מדוייקת של) הטענות הללו בכנסת. האופציה היחידה שנותרה היתה להגיש תביעת דיבה נגד גרינוולד, מה שחייב דיון משפטי. וקסטנר נאלץ כנראה בעל כרחו להצטרף למהלך הזה. העניין היה שבהאשמותיו של גרינוולד היה הרבה יותר מגרעין של אמת, כפי שנראה ממבט ראשון. רכבת קסטנר לא כללה רק חברי מפא"י ובני משפחתו של קסטנר, אבל היו שם מכסות מפלגתיות ועשירי הקהילה שילמו בעד מקומם ברכבת ההצלה. קסטנר אמנם לא העיד במשפטי נירנברג בעד קורט בכר מהגסטפו. הוא עשה משהו גרוע יותר. הוא כתב המלצות שאפשרו לועדת הדה-נאציפיקציה ל"הכשיר" את בכר כך שהוא חמק מעונש לגמרי. גרוע מכך, קסטנר ובכר היו מסובכים בעננה סמוייה של קשרים כספיים מפוקפקים. לדעתי, בכר אפשר למדינת ישראל לגנוב מההונגרים כספים ורכוש שהנאצים החרימו מן הקהילה היהודית. בכר בודאי קיבל עמלה כלשהי על עזרתו. (בסופו של דבר, קסטנר הורשע גם בערעור בסעיף הנוגע ליחסיו עם בכר). בקיצור, הפרקליטות ככל הנראה הפילה את קסטנר לפח שהוא היה ככל הנראה יותר מודע לקיומו מאשר הם. בחכמה שלאחר מעשה, צריך לומר שבנימין הלוי במחוזי הפיל את המדינה לפח הזה בפסיקתו וביה"מ העליון נאלץ לחלץ אותה כאשר קבע שרוב הפרשה הזו ראויה לדיון ואולי חקירה של ועדת היסטוריונים ולא לדיון בבתי משפט. עד היום שאלת התנהגותם של היודנראטים היא עניין במחלוקת. מי יכול לקבוע היום בכנסת או בביה"מ אם הצלתם של 1684 מיוחסים מתוך קהילה של 725,000 היא מעשה של הצלה או שת"פ? האם ניתן היה ב-1944 לעשות יותר כדי לשבש את מכונת ההשמדה הנאצית? זהו עניין להיסטוריונים שיחקרו את המסמכים והעדויות ולא לדמגוגים ומסיתים פוליטיים-מפלגתיים. נ ב. עשיתי קודם טעות עוד יותר גרועה. זיהיתי בטעות את אוטו קומוי כאחד מקציני הגסטפו שקסטנר העיד בעבורם לועדות הדה-נאציפיקציה. למעשה קומוי היה, להבדיל, יהודי, חבר ועד בהצלה של קסטנר שנרצח ע"י הנאצים ההונגרים. |
|
||||
|
||||
שמו של הפושע הנאצי היה הרמן קרומיי. אני רוצה להוסיף שאני רואה כעת שאי אפשר להגיד שההאשמות כנגד קסטנר היו חסרות בסיס. יחד עם זאת נטייתי היא לחשוב שההאשמות היותר קשות נגדו אינן נכונות קשה לי להאמין שיואל ברנד שהיה מעין סגנו של קסטנר בועד ההצלה, איש מקורב ללח"י בעצמו, שניהל ויכוח מר עם מפא"י אחרי המלחמה, היה מחפה על קסטנר אם היה יודע על משהו לא כשר. אני מעריך שהיתה כאן הדילמה הידועה של היודנראטים שהתקשו מאד למצוא את הקו שעובר בין מאמצי הצלה לשיתוף פעולה. למרבה הצער המנהיגות היהודית בהונגריה התגלתה כבלתי מתאימה לחלוטין לגודל השעה, בפרט בחודשים מאי-יולי 1944. בראייה שלאחר מעשה, היו אז מספיק ידיעות שהיו צריכים לגרום להם לשבש בכל דרך את המשלוחים ברכבות ולו באמצעים פשוטים של השמדת הרישומים של הקהילה היהודית. האם אפשר להפיל את כל זה על ראשו של קסטנר? ספק רב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |