 |
זה כי יש בינינו הבדל בגישה למהו חוק יסוד.
אם הגישה היא שזהו חוק ככל חוק, רק עם כותרת מוזרה, אז אולי אי אפשר לקרוא לחקיקה נמהרת על פי צרכים מקומיים זלזול, לפחות לא זלזול גדול מזה של חקיקה נמהרת של חוק רגיל. וודאי שזו הפררוגטיבה של הכנסת.
אבל אם זוכרים את החלטת הררי [ויקיפדיה], אז בכל פעם שהכנסת מחוקקת חוק יסוד היא יושבת כאספה מכוננת, וחוקי היסוד אמורים להתאגד לחוקה. הם ראויים לכבוד גדול מזה של חוק רגיל.
נראה שההתייחסות של הכנסת לחוקי יסוד עברה פיחות גדול-
בהצעת חוק יסוד: השפיטה מ 1978 מופיעים דברי הסבר אלה (הדגשות שלי): "חוק היסוד המוצע נועד להגדיר את העקרונות החוקתיים שעל פיהם תפעל הרשות השופטת בישראל, והוא צעד נוסף בדרך לכינוס חוקי היסוד לחוקה שלמה אחת."
בהצעת חוק הלאום מ 2011 (ואותו ניסוח גם ב 2013) יש כבר נסיגה מהנחרצות של ממשלת בגין:"עיגון אופייה היהודי של מדינת ישראל בחוק-יסוד, יאפשר להגיע בעתיד להסכמה רחבה בכינונה של חוקה שלמה ומקיפה." עדיין קושרים את חוק היסוד בחוקה, אבל לא באופן ישיר.
בהצעה לדיון מוקדם של חוק הלאום מ 2015 (זה שהתקבל בסופו של דבר ב 2018) הניסוח כבר שונה לחלוטין. אף מילה על חוקה. "מדינת ישראל הדורשת מיריביה להכיר בה כמדינתו של העם היהודי ומבקשת מתומכיה בעולם גיבוי לדרישתה זו צריכה להיות מסוגלת להכריז בנורמה החקיקתית העליונה הנוהגת בה כי היא עצמה נושאת בגאון את זהותה זו. לחקיקת יסוד כזו תהיה גם השפעה חינוכית רבה במדינה פנימה."
נראה לי שהפיחות במעמדם של חוקי היסוד בעיני הכנסת עצמה החל מזמן, אולי בשנות התשעים, אבל עיקרו חל בעשור האחרון.
_________
1 הערת הרגל בתגובה 23633
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש