בתשובה להפונז, 15/02/21 11:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואני אומר, כל תושב ישראל צריך לגור איפשהו, אם בבית משלו, אם בדירת 5 חדרים לבד או עם משפחה או עם שותפים או ביחידת דיור קטנטנה שפוצלה לה יחדיו. כך או כך, כל תושב ישראל צורך תשתיות של כבישים (שכונתיים, עירוניים בין-עירוניים), חניות, קופת חולים, בתי ספר, שטחים ציבורים, והטענה שדווקא פיצול הדירות מעמיס יותר על התשתיות הוא דמגוגי במקרה הטוב ושקרי במקרה הרע. עלות התשתיות הציבוריות (לתושב) גדולה בהרבה בישוב של בתים צמודי קרקע מאשר בבתי דירות צפופים. אני (משיקולים אנוכיים לחלוטין) מעדיף כמובן שאנשים יצטופפו כמיטב יכולתם בדירונות קטנטנות בשיכונים ובמגדלים במרכזי הערים וישאירו כמה שיותר שטחים פתוחים (עבור החי והצומח כמובן, אבל גם/בעיקר עבור ישובים של בתים צמודי קרקע לאנשים כמוני שיכולים להרשות זאת לעצמם בזמן שהם ממליצים לאחרים להצטופף). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אבל למען הגילוי הנאות אבהיר שגם אני מהפוזיציה: בצוק העיתים של הקורונה, הבנו כבר בקיץ שצורת העבודה הנוכחית - מהבית העירוני הצפוף, עם שתי בנות קטנות שלא נמצאות במסגרות1 - היא פשוט בלתי אפשרית. אי לכך ובהתאם לזאת שכרנו דירת חדר נוספת בשכונה, שבעיקר משמשת אחד מאיתנו (לחילופין ולפי הצורך) כדי לנהל יום עבודה שפוי ופרודוקטיבי מדי פעם. מבחינתנו זו היתה ההחלטה האופרטיבית אולי המועילה ביותר שעשינו השנה, והיא שווה כל שקל מהעלות - הכלל לא זניחה - של הסידור הזה. אני כמובן מניח כהנחת יסוד שהכל חוקי ותקין, ואני יכול להעיד שהצורך לדירות כאלה קיים גם קיים, אבל ההיצע קטן עד מאד. ואני לא אתפלא אם בעולם התעסוקה הפוסט-קורוני שבו רבים יעבדו אחוזי משרה משמעותיים מהבית, סידורים כאלה ודומיהם יהיו נפוצים יותר ויותר. קל לראות אגב שבמקרה הזה, מספר האנשים המתגוררים בשכונה הצטמצם עקב הסידור הזה (יחסית לדירה לא מחולקת) ולא גדל. 1 שיאני העולם המערבי בימי אי-חינוך כידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן פתרון לא זול. שנת הקורונה הראתה שוב איך תקופות משבר מגדילות את הפערים - מי שגר בדירה גדולה ומרווחת יכול להמשיך לעבוד כרגיל ומי שנאלץ להצטופף (עם משפחתו או עם שותפים) מתקשה להמשיך לפרנס. אם בשנים האחרונות אשתי ואני הרגשנו לפעמים שהבית גדול עלינו ואולי קצת הגזמנו, באה הקורונה ומצאה שימוש לרובו הגדול. אנחנו מתפרסים על כל שלוש הקומות ולכל אחד יש מחשב משלו ומקום משלו שלא מפריע לשאר לעבוד, ללמוד, לדבר עם חברים/קולגות, לצפות בסרטים/סדרות או לשחק. (מעניין אם יש מדד של מסכים לנפש. ספרתי עכשיו בבית 15 מסכים - טלפונים, טאבלטים, מחשבים ניידים, מסכי מחשב גדולים וטלוויזיות. לפני שנה היו רק 8). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תוסיף ל''לא זול'' את ההוצאות על עשרות שעות של בייביסיטר בחודש ותתחיל להבין עד כמה. וזה רק הפן הכלכלי של הבעיה, הלוואי והוא היה היחידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת אגב- אני חושב שאתה מדגים יפה את הביקושים החריגים שהיו בשנת הקורונה למסכים. הפריחה בהכנסות של החברות הרלבנטיות (TSMC, סמסונג, אינטל, אפל, AMD, נווידיה) אמורה להיות זמנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דברים שהקורונה שינתה בעולם ולא יחזרו לקדמותם. חלקם יחזרו חלק גדול מהדרך, חלקם חלק קטן. נראה שהפריחה בשירותי הענן לא תהיה זמנית. השינוי שעברו החברות ישאר. עם זאת, שירותי הענן הוא אחד התחומים בהם המונופולים העולמיים החלו להתחרות אחד בשני סוף סוף, וזה יפגע בשולי הרווח העתידיים שלהם. וזה בלי להגיד מילה על התמחור של מניות בכלל, ומניות צמיחה בפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעברית: חזרתם חלקית לעבודה בְמשרד, אבל קרוב יותר לבית. אם היה בסביבה מקום שמשכיר משרדים לפי שעות, האם יכול להיות שזה היה סידור מספיק טוב (כמובן בהנחה שזה מספיק זול יותר מאשר לשכור דירה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך, גוטה - אם הייתי רוצה לעבוד במשרד ולהיחשף לעוד אנשים עם קורונה, הייתי יכול כבר ללכת למשרד המקורי שלי. אם נוריד את הקורונה מהמשוואה - אני לא פוסל את התסריט שלך, אבל ממה שביררתי אז לגבי עבודה לפי שעות - יוצא הרבה יותר יקר מלשכור חדר. לסבר את האוזן: השכרת משרד כמדומני לא פחתה מ-50 ש"ח לשעה, והגיעה גם ליותר מזה. אפילו לשליש משרה עם 50 שעות בחודש, תקבל 2500-3000 שקל בחודש, שזה כבר כמו דירה+ לחודש (==משרה) מלא לצורך הענין, מעבר ליתרונות נוספים שאתה מקבל בחדר משלך. (ז"א שהמצב הפוך מההנחה שלך). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |