 |
תודה לך על ההזדמנות לומר משהו על א.ב.יהושע. קראתי את המנהרה. לומר שבולי הוא מגדולי הספרות של ישראל לא יהיה חידוש גדול. על המנהרה חשבתי שהספר קצת סובל מהבעיה של "עוד מאותו הדבר". אני דוקא ממליץ על "מסע הערב של יתיר". לענ"ד נכתב לפני שיהושע הפך לסופר הבשל של הרומנים הגדולים ועדיין ניכרים בכתיבתו הרבדים של קפקא ועגנון. אני אוהב את זה.
בסופ"ש האחרון שודר ראיון של בולי עם קובי מידן. אני לא מחובבי הז'אנר הגל"צי של מידן ואין ספק שיהושע ראוי לבמה יותר רחבה ועמוקה, אבל גם כך היה ברור שמדובר באיש רוח גדול ושווה האזנה. הרבה דברים חשובים נאמרו שם
בעיקר נותרתי תקוע עם הערה אקטואלית אחת. יהושע הכיר באופן אישי את סול בלו ואלאן בלום. סול בלו הסופר האמריקני הגדול היה ידיד קרוב של הפילוסוף המתרגם ואיש הרוח אלאן בלום. ספרו של בלו "רוולסטין" הוא בעצם ביוגרפיה שנכתבה לזכרו של בלום ונועדה להנציח את האינטלקטואל האליטיסט גם בקרב ציבור רחב יותר של קוראי ספרות. יצירתו הפופולרית והמשפיעה של בלום היתה הספר "דלדולה(סגירתה) של הרוח באמריקה". במשפט אגבי קצר, יהושע רמז על הקשר בין הספר לבין הטראמפיזם בארה"ב.
זה מאד התמיה ובלבל אותי. הספר הוא בעצם מתקפה על מדעי החברה באקדמיה האמריקאית שהחל משנות ה-60 נכנעו לגלי הרלאטביזם המוסרי, הפוסט-מודרניזם והדה-קונסטרוקציה ולטענתו שללו מן הסטודנטים את אוצרות הרוח של תרבות המערב, בתהליך של וולגאריזציה, וקידוש הבינוניות והערכים הכלכליים של מעמד הביניים.
לגמרי לא הבנתי מה הקשר בין האינטלקטואל האליטיסט שעסק בפרשנות מודרנית של אפלטון לבין עדר הדתיים והנבערים סתם שהם הנשאים של מגיפת טראמפ. במה אשמים מוסדות ההשכלה הגבוהה של ארה"ב במעלליהם של הנבערים מהשכלה שם?
בגלל הפרובינציאליות של האקטואליה וחיי הרוח בישראל, קשה היה לקשר בין הדלדלותו והדרדרותו של גדי טאוב והפולקלוריזציה של אבישי בן חיים לבין משנתו של האינטלקטואל האמריקני שנפטר מאיידס ב-1992. אבל רק כאשר נכנעים לתפיסה האליטיסטית הגורסת שלא חשוב העדר, אלא חשובים אלו שמוליכים את העדר מבינים את האמת באבחנתו של בולי. כל המערכת הנוראה של עובדות חלופיות, וולגאריזציה של ערכים וקידוש הכסף והכוח על פני הידע והערכים, כל אלו משקפים יפה מאד את נבואותיו של בלום.
להבנה הזו יש משמעות והשלכה אדירה גם על התודעה הפוליטית של ישראל 2021. המרכז הפוליטי הישראלי אינו מוגדר ע"י שלילת הקצוות. אלא יש לו אידיאולוגיה פוליטית נפרדת ונעלה על האידיאולוגיות הפשטניות והוולגאריות של הקצוות. אין מדובר בהכרח באדישות ואנוכיות חברתית של מעמד הביניים, אלא במלחמה על מערכת הערכים הליברלית והפתוחה שלנו, על המורשת הערכית והתרבותית שלנו ועל שימור דירוגים של אמת ושקר, גבוה ונמוך ועוול מול צדק ואנושיות.
המרכז הפוליטי צריך להבדיל עצמו לא רק מן הימין המקדש ערכים של כוחניות, מיסטיציזם דתי, דיכוי השונה והערצת הממון, אלא גם מן השמאל המקדש שיוויון של בינוניות, רב-תרבותיות של חוסר תרבות ומצדיק אלימות ברברית בשמו של דרוויניזם חברתי.
כאשר שוקלים את הדברים הללו, רואים שלא רק שהדברים הללו לא שייכים רק לארה"ב ורחוקים מן המציאות כאן. אלא שהם שייכים לכאן ועכשיו לא פחות משם ואז.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות