|
||||
|
||||
יש לי שאלה להורי ה'-י', נשמעת קנטרנית אבל בעיקר סקרנית. הטענה היא שהבעיה האמיתית עבורם בסגירת בתי הספר היא לא אובדן הלימודים, אלא אובדן החברה של בני גילם. אבל האם קשה לרובם להתארגן על חיי חברה מחוץ לבית הספר, ואחרי שעות הזום? |
|
||||
|
||||
הבת שלי נפגשת הרבה עם חברים, אבל עדיין סובלת מאוד מאובדן חיי החברה של ביה"ס. אני מתאר לי שילדים פחות פעילים חברתית ממנה סובלים יותר. ילדים רבים גם בלי קורונה נמצאים כל היום במסכים, וביה"ס הוא עיקר היציאה שלהם מהבית והמפגש עם RL. כאלה יכולים בקלות להפוך בקורונה לזומבים. |
|
||||
|
||||
כתושב של מועצה אזורית, מאוד. לבן שלי אין אף בן כיתה בישוב ולבת שלי יש שתי חברות מקומיות. |
|
||||
|
||||
א. קשה מאד. ב. עוד יותר קשה כששעות הזום בעצמן מציקות1 ומבזבזות זמן שאפשר היה להיפגש בו. ג. ועוד קושי הוא שבסגר האחרון אסור היה להיפגש בבית אחר. 1 מציקות אגב הרבה מעבר לרמה הקנטרנית - סבל אמיתי ומתמשך. אני מכיר ממעגל שני כאלה שהיו תלמידים מצטיינים, אבל לא הסתדרו עם הזום והמורה שלהם החל/ה לחלק אפסים למי שלא נכנס לזום ועושה משימות שניתנות שם בזמן. וזה אחד מיני רבים. במחשבה שנייה תעוקת הזום עצמה היא גורם חשוב וחמור בניתוק החברתי של הילדים משאר הכיתה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |