 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי את הכתבה של יוסי על ברק, ועם כל הכבוד, זה ממש הזכיר לי כתבה מעיתון מצרי. ולמה - כי הוא בחר לתת רק את המידע שהוא רצה לתת, בתוספות עיוותים של מידע אחר. אז בואו נתחיל מן הדבר הראשון והחשוב ביותר - לבנון. שמונה עשרה שנה היינו שם. ילדים שנולדו כשגולני כבשו את ביירות, כמעט והגיעו לשרת לא כל כך רחוק משם, ובכל מקרה מעבר לקווי האוייב. ולמה רק כעמט הגיעו לשרת שם - בגלל ברק. יצאנו משם, מישהו שכח? אני לא שכחתי שיצאנו מלבנון, וגם לא שכחתי מי הוציא אותנו משם. אני גם לא שכחתי חברים שלי, שיצאו משם הרבה לפני היציאה הרשמית, כמאמר הפרסומת, ואני גם לא שוכח חברים אחרים, שמשרתים היום ביחידות שדה, שלא יצטרכו לשרת בבופור או בדלעת. אז אני מצטער לקלקל אולי, אבל לא ברק הוא זה שמוביל אותנו למלחמה, לא האיש שעשה כאן את הצעד האמיץ ביותר שנעשה, מאז ישב יצחק רבין ביחד עם יאסר ערפאת על הדשא בגן הוורדים בוושינגטון. ולנושא אחר - ירושלים וקווי 67. יוסי כותב, שברק פילג את השמאל, ושעד לפני עשר שנים, "אפילו" מרצ דגלה בנסיגה לקווי 67 ובחלוקת ירושלים. במילה אחת - דמגוגיה. כי לי יש, במקרה, עדיין בבית את מצע מרצ משנת תשעים ושתיים. ושם כתוב, שחור על גבי נייר זו'רנאלים כזה, שירושלים תשאר מאוחדת כבירת ישראל. למעשה, כמי שקצת "מקורב לצלחת", או שסתם שעמם לו ונהג להיות מעודכן במה שקורה במפלגה אשר לה הוא מצביע, אני יכול לספר שלקראת בחירות 96, רצה בני טמפקין, להוסיף מילה אחת לקטע המדבר על ירושלים, במצע מרצ. משהו שהיה טיפה פחות מדגיש את העיר בתור ישראלית לגמרי. והמילה הזו לא הוספה, למרות שבני חזר והדגיש שאין כל כוונה לחלק את העיר. מאוחדת ושלמה, רשום. לא שזה אומר שלא צריך לתת פלשתינים שליטה מלאה בשכונות הערביות במזרח העיר. ואכן, בגיליון של "פוליטיקה", העיתון של רץ, עוד משנת 86, היה כתוב - "המדינה הפלשתינית - המדינה שבדרך". אבל מכאן ועד לכך שרץ, מפ"ם ושינוי, היו קרובות בדעותיהן לאלו של חד"ש? לא, יש גבול. (תרתי משמע) "במקום שבו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, בעלי תשובה עומדים. ואני אומר - בגלל הריח. ואני מפלפל - הריח של מי?" (מתוך ילדי הצל, מחזה של בן-ציון תומר מתקופת קום המדינה). אני לא הייתי רוצה להיות עכשיו במקומו של אהוד ברק. בדיוק כמו שלא הייתי רוצה להיות קצין צה"ל בשטחים, יום אחרי חתימת ההסכמים הראשוניים. ולא שלא היה יותר טוב ממקודם, היה, אבל היה גם מאוד מבלבל. רגע אחד עוצרים כל מי שמניף דגל אש"ף, וברגע השני זה מותר. חישבו על ברק, שלמרות כל הסלידה גם שלי ממילטריסטיות, בכל זאת שירת בצה"ל שנים רבות ו"חונך" על ברכי האימרה, שירושלים היא שלנו לנצח. ועכשיו, הוא צריך לעשות את הסוויץ' הנכון, שאומר, שיש מקום לפשרה, כי אין ברירה. והוא עושה אותו, כי הנה הוא נוסע לקמפ דיוויד. כשאין לו ממשלה, כי ש"ס פרשה ומרצ התפטרה ודוד לוי נושף בעורפו ומי יודע אם מישהו כאן בכלל יתמוך בהסכם שהוא יביא משם, אפילו במשאל עם. והוא נוסע. נאלצתי פעם להסביר לידיד, מה גדולה היתה הסכנה שערפאת הסתכן בה בתשעים ושלוש, כשהסכים לחתום ולהצהיר, שמבחינתו מדינה פלשתינית לצד מדינה ישראלית היא אפשרות טובה. כי רק שנים ספורות לפני כן, אנשי פת"ח שהבטאו בצורה דומה, הוצאו להורג במהירות וללא בג"צים למיניהם. ובאותה מידה, אני מצדיע לברק, שהוא מוכן להודות שיש מקום לפשרה גם בעיר בת שלושת אלפים השנה, כשהוא יודע שלא יהיה קל לשכנע בכך את מסעודה משדרות וגם לא את יעל מרמת אביב, וכשהוא זוכר איך זה הסתיים עבור הרמטכ"ל הקודם שישב על אותו הכסא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להתייחס לטענתך שברק הוציא אותנו מלבנון.אני סבור שחלק זה של ברק בנסיגה מדגים את כהונתו כרמטכ''ל.ברק דיבר במשך שנים על המהפכה שעל צה''ל לעבור.על אף זאת רק עתה החל מופז להוציא לפועל תוכניות שגובשו.ברק היה יושב ראש מצוין לתנאי הפנסיה של צה''ל. לברק אכן הייתה תוכנית מצוינת לנסיגה מלבנון.בפועל החיזבאללה הוציאו אותנו (ותודה לאל,יהיה אשר יהיה מלבנון).תשווה את כותרות העיתונים.יום אחד ''בושה''לאחר שהחיזבאללה השתלט על מוצבים ולמחרת''אמא,יצאנו מלבנון''. אני מאושר שיצאנו מלבנון אולם אין זו בושה להודות שלא יצאנו משם אלא ברחנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |