 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא זו, אף זו שאחד בשם דב אנשלוביץ תומך בגישה מאד מאד דומה לזו כל שני וחמישי. דב כותב בעקביות שהשופטים צריכים לשפוט ע"פ חוק המדינה (שזה כמו חוק וסדר) ולא ע"פ האג'נדה ותחושת הצדק הפרטית שלהם (שזה כמו הצדק). אני מודה שהדברים דומים אך לא זהים לגמרי. לכן אני סקרן לדעת, האם גם אתה רואה את הדמיון. ברצוני להרחיב ב-2 נקודות: א. הגישה שציין אהוד ברק היא גישה מרכזית במשפט האנגלו-סקסי וראשיתה במאגנה קרטה מן המאה ה-13 הקובעת את כפיפותו של המלך לחוק הארץ. המאגנה קרטה גם קבעה את מנגנון ה"משפט ע"י השווים לו" למימוש העיקרון של שלטון החוק. בכך נקבעה הסתירה הגדולה העומדת ביסודו של המשפט האנגלו-סקסי בין משפט ע"פ החוק (חוק הארץ, קונסטיטוציה) לבין משפט מן הצדק (שפיטה ע"י השווים לו שהוחלפה ע"י משפט המושבעים). ההלכה והמעשה משתלבים גם בארה"ב וגם בבריטניה כאשר השיפוט הוא ע"י מושבעים, בנכחותו של שופט מקצועי שתפקידו להנחות את המושבעים בנוגע למה שאומר החוק בתיק שלהם. ב. לדברים השתרבב שמו של השופט אלפרד ויתקון. אין בכך פליאה שכן ויתקון היה יריב גדול של אהרון ברק. אלא שאם מקורותיו של דב היו קוראים את המאמר של ויתקון "המשפט להלכה ולמעשה", ספק אם היו ממהרים להזכיר את שמו. ויתקון אכן חלק על ברק בענייני זכויות האזרח וזכות העמידה והוא אכן היה מן הסתם מעדיף את המשילות ע"פ הזכות להפגין. אלא שהנימוק שלו היה עדיפות הצדק ע"פ שלטון החוק הפורמלי. אליבא דויתקון, השופט דוקא צריך לשפוט ע"פ ערכיו והצורך להגן על ערכים אלו, מפני הפרזות וניצול זדוני של הזכויות והחירויות שמקנה לשון החוק. השופט ויתקון, בוגר האסכולה של ויימאר, סבר שיש להעדיף את הדמוקרטיה ושלטון החוק ע"פ חירויותיהם וזכויותיהם של מפגינים ומתפרעים. אצל דב התאחדו נתניהו והדמוקרטיה באוניה פרסונלית שאי אפשר להתיר. החוק והסדר שבהם דגל ויתקון כנראה לא כללו סיגרים, שמפניה ורודה, מילוי בריכות פרטיות במים ציבוריים ותשלום בכספי ציבור עבור חסדים תקשורתיים. הצדק של ויתקון לא היה מיוסד על ערך אחד ויחיד של דין הבוחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מה חושב ''דב אנשלוביץ'' שלך, אבל לדעתי אין שום סתירה בין משפט צדק ומשפט על פי החוק. שופט שסוטה מהחוק פוגע בצדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה "דב אנשלוביץ שלך" חושב על משפט הצדק של רולנד פרייזלר ששפט את גיבורי מחתרת הוורד הלבן ואת קושרי ה-20 ביולי ע"פ הצדק בחוק שנהג בזמן המשפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע לאיזה צורך הבאת דוגמה של שופט שמכהן במשטר כמו המשטר הנאצי. במקרה הזה הברירה של המשכת כהונתו כשופט ופסיקה כנגד חוקי המשטר בכלל לא קיימת. אפשר לבוא אליו בטענות מדוע הוא ממשיך לכהן בתפקידו, ובוודאי אם הוא עושה זאת מתוך הזדהות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רולנד פרייזלר ושופטים נאציים אחרים פעלו בהתאם ללשון ורוח החוק שהיה נוהג בזמנם. אגב חוקים שבמקרים רבים אושרו במשאלי עם ברוב גדול. אלפרד ויתקון להבדיל נמנה על השופטים שסברו שהשופטים צריכים לפסוק באופן שישמור על הדמוקרטיה ושלטון החוק, גם אם זה אינו עולה בקנה אחד עם שמירת זכויות המוקנות בחוק ככתבו ולשונו. לענ''ד, במשטר דמוקרטי, ויתקון אינו מדבר על התפטרות אלא על פסיקה לפי ערכיך ורוח החוק ולאו דוקא כתבו. ודוק הוא לא כתב שהשופט צריך לקרוא לשינוי החוק אלא לפסוק לפי פרשנותו. וזו ראיה לכךשאין זהות בין אהרון ברק לאקטיביזם שיפוטי. לפעמים דוקא מתנגדיו היו אקטיביסטים יותר ממנו ולפניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין השופט הנאצי אין לי מה להוסיף על מה שאמרתי. לגבי ויתקון, קשה לי להאמין שהוא קרא לשופטים שלא לפסוק לפי החוק כלשונו, והיה מעניין אותי לראות את דבריו במקורם כדי שאוכל להבין למה התכוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בסרט ''משפטי נירנברג''. במקרה שתואר שם היה מעבר לשפיטה על פי חוקים גזעניים גם מתן גיבוי לעלילה שקרית. כלומר, במקרה שמתואר שם השופט (זה שמצפונו ייסר אותו אחר כך) .פסק כפי שפסק למרות שידע שמדובר בעלילה כי הבין שמצפים ממנו לכך. זו בדיוק דוגמה לאי צדק. גם על סמך החוקים הגזעניים פסק הדין היה מעוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם דב. רצוי לבחור דוגמה קצת פחות גודווינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להסכים עם דב זה יפה. השאלה היא עם מה בדיוק אתה מסכים? א. שהציטוט המאד ידוע שיוחס לאהוד ברק, לפיו בתי המשפט אמורים לשרת את החוק והסדר הציבורי (ולספק תחליף תרבותי ל-trial by combat) ולא איזשהו צדק יוריסטי אוניברסלי, אמור לזעזע אותנו? ב. שהדוגמה שהבאתי, רולנד פרייזלר, אינה נכונה? ג. שהדוגמה שדב הביא, ד"ר ארנסט יאנינג בגילומו של ברט לנקסטר, היא נכונה? ד. שאסור לומר "נאצי" מפני שהדבר עשוי לפגוע בציפור נפשם המעודנת של אנשי הימין, דוגמת אותו שר תעמולה עדין נפש שהאשים את בני שבטנו בחטיפת ורצח ילדים לצורכי מכירת איברים וניסויים רפואיים? ה. שמותר לשכוח לאיש צבא בכיר את כל זכויותיו ולרדוף אותו בחמת זעם שפוכה עד קץ כל הימים, רק משום שהעז להעלות על דל שפתיו את המילה גרמניה? ו. שמותר בשירות מסע הדיסאינפורמציה של הנאשם נתניהו לרמוז לגזירה שווה בין שופטי ביה"מ הישראלי לבין שופטי העידן הנאצי? איני רומז אפילו שדב הוא נאצי. איני טוען שנתניהו הוא נאצי. אני לא מתאר את שלטון הימין והמתנחלים כיודו-נאצי. אני טוען שהנאצים היו בני אדם ככולנו ואם לא נזהר מאימוץ ערכיהם והחשיבה הפוליטית שלהם, אנו עשויים למצוא עצמנו בפני תהום מוסרית. לכן, מבחינתי, גודוין מת. למעשה,אני רותח מזעם עליך ועל דב. אני מנסה לא לכתוב מתוך הכעס, מפני שאני יודע שהבעיה היא בי ולא בכם. הסרט שדב הזכיר, "משפטי נירנברג" הוא עלילה בידיונית המתבססת על אחד ממשפטי נירנברג, משפט השופטים של המערכת הנאצית ב-1947. זהו אחד מן הסרטים החשובים והטובים שנעשו על משפטי נירנברג. הסרט מביא תובנות חשובות ביותר מעניין אחד. דב קלט את אחת מן התמות המרכזיות בסרט, אבל בחפזונו לשרת את מסע התעמולה של נתניהו ולהשמיץ למפרע את שופטיו, הפך אותו על פיו. ברגע הדרמטי המרכזי בסרט, בוחר ד"ר יאנינג הנאשם הראשי, להעיד לטובת התביעה, נגד עצמו. בעדותו חושף יאנינג שהוא פסק לא רק בניגוד למצפונו אלא גם בניגוד ללשון החוק (בגרמניה הנאצית ובפרט בתקופה הנידונה בסרט, הרבה מן החוק הכתוב נותר בעינו מתקופת ויימאר). דב חוזר וטוען שעל השופטים לפסוק לא ע"פ ערכיהם (האג'נדה בלשון הזהב של האליטות החדשות) אלא ע"פ לשון החוק וכתבו בלבד. ישפוט הקורא מיהו השופט הרלאבנטי לעניינינו. השופט הנאצי פרייזלר שפסק לפי "מצפונו" ולשון החוק כאחת או השופט יאנינג? אגב, במשפט האמיתי, 4 נאשמים זוכו ויתר ה-12 נפטרו בעונשים די קלים. הסיבה לכך, מופיעה בסרט עצמו.מסך הברזל ותחילת המלחמה הקרה, אילצו את בנות הברית לשפר את הקשרים עם הממסד של אזרחי גרמניה הכבושה, לסיים במהירות את הכיבוש ולהפוך את גרמניה המערבית לבת ברית מרכזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בסרט השתתפו בכירי השחקנים בהוליבוד וחלקם נתנו הופעות יוצאות מן הכלל (ספנסר טרייסי, מונטגומרי קליפט, מקסימיליאן של). מרלנה דיטריך כיכבה בתפקיד הנשי המרכזי ואף היה לה תפקיד חשוב בעיצוב הדמות. דיטריך השחקנית בחרה ב-1939 בצד הנכון, קבחה אזרחות אמריקאית ושחקה תפקיד מרכזי בתעמולה האנטי-נאצית של הוליבוד. יחד עם זאת היא באה מליבו של מעמד הביניים הגרמני והיטיבה להבין את המניעים שהביאו אותו להפוך למשת"פ העיקרי של המפלגה הנאצית. הדמות שגלמה דיטריך בסרט היטיבה לגלם את הגרמני משתף הפעולה והיא גם שכתבה את תפקידה בתסריט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב העלה את משפטי נירנברג לאחר שהכנסת לתמונה את גודווין בתגובה 732038. א. לא. אבל לדעתי כבר התייחסו לכך בצורה מספקת קודם לכן בדיון ואין לי מה להוסיף על כך. ב. אם זו הדוגמה היחידה שהצלחת למצוא, אתה לא מצליח לתמוך בטיעון שלך. ג. לא רלוונטי ד. לא צועקים בוויכוח תרבותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מתאר מה הבנתי מהסרט ומה המניעים שלי להבנה הזאת אתה עושה כזאת סמטוכה שאיני יודע מאיפה להתחיל כדי לסתור את דבריך. בסרט דובר על פסיקה לפי חוק גזעני שאסר מגע מיני בין "ארי" ליהודי. זה סוג של חוק שאדם הגון לא היה מוכן להיות שופט במערכת שמאמצת חוק כזה1, וכבר בכך שאותה דמות של שופט מהסרט הייתה מוכנה לעשות זאת (מסיבות של פטריוטיות), היה פגם ענק. אבל השופט חטא עוד מעבר לכך, כי במקרה שהיה לפניו לא דובר בכלל על קשר מיני או שמזכיר בכלל קשר מיני, והשופט מעיד שידע זאת אך ההחלטה על ההרשעה נקבעה עוד בטרם שמע בכלל את העדויות כי לכך צפה ממנו המשטר הנאצי. יש כאן גם נכונות לשפוט לפי חוקים לא ראויים, כמו שעשה אותו שופט אמיתי שאותו הזכרת, ומעבר לכך גם להטות משפט אפילו במערכת החוקים הזאת. וכשאתה להיכנס לראשי ולעמוד על מניעיי הדימיון שלך עובד שעות נוספות. כשסיפרתי על הסרט שכחתי בכלל ממשפטו של נתניהו, ממנו התחיל הפתיל הזה. 1 אני מניח שבמערכת החוקים מתקופת ויימאר לא היה חוק כזה. החוקים הגזעניים, ככל שאני יודע, חוקקו על ידי הנאצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה האחרונה צ"ל: וכשאתה מנסה להיכנס וכו' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |