|
טיפול רפואי אופטימלי? השאלה היא אופטימלי בשביל מי. במערכת בתי החולים בישראל, האופטימליות נמדדת כלפי המערכת. בתי החולים מטפלים בשגרה בכל החולים הפונים אליהם ובהוצאות מינימליות וזה בסדר. הצרה היא שמדובר במערכת רזה יחסית ללא שומנים ורזרבות. ההישג הזה הושג למרות הנורמות העלובות של הניהול בישראל מפני שבתי חולים הם מוסד מאד אלסטי: 2 רופאים יכולים לטפל ב-2 חולים וגם במאה חולים. כפי שרמזת מדובר כאן באיכות הטיפול. כאשר חסרים כח אדם, ציוד, טיפולים ותרופות זה דבר שקשה למדוד, מפני שגם בבתי החולים הכי מצויידים, אנשים נפטרים. בתי החולים בישראל סתומים כבר כמה שבועות. איך זה מתבטא? בניוד חולים בין בתי חולים, בשחרור חולים שהיו צריכים להיות מאושפזים, באשפוז חולים במרתפים ומסדרונות, במחסור בכ"א במחלקות פנימיות רגילות, בניצול יתר של המשתלמים, בשימוש בצוות רפואי לא מיומן במחלקות קורונה (שהוזעקו ממחלקות שפחות עמוסות בימים אלו). את המחיר של כל אלו אפשר יהיה לראות בגל של תמותת יתר שעשוי לחלוף מבלי שמישהו ירגיש בו (חולים לא יכולים למות פעמיים). התקשורת אילפה אותנו לצפות להודעות דרמטיות על קריסה, המייצגות כמעט תמיד דרישות שכר של רופאים ואחיות ולא איזו מצוקת אישפוז חריגה. המציאות של מערכת בריאות חולה היא אחרת. היא מציאות של כשלים בגלל עייפות החומר והרוח, ונתונים סטטיסטיים המתחבאים במחשבים משרדיים. הקטסטרופה לא תתבטא בהודעת סגירת שערים של בתי חולים. היא תתבטא בצניחה שאין לה תאריך סוף של איכות הטיפול שמקבלים החולים. זה בדיוק מה שקורה כבר שבועות ארוכים בבתי החולים של קליפורניה ואצלנו בשבועות האחרונים.
|
|