בתשובה להאייל האלמוני, 11/01/21 11:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא בטוח מה יותר מעליב. להגיד על מישהו שהוא דמגוג או להגיד על מישהו שהוא בסה״כ צינור בלתי מודע שחוזר על דמגוגיה שהוזרקה לחלל הרעיונות על ידי הדמגוגים האמיתיים והוא, התמים, בסה״כ נפל בפח. אני מניח שמי שמגיע להגיד את דעתו באייל הקורא עושה זאת לאחר מחשבה והוא מודע לחלוטין למה שהוא חושב וכותב. אם מישהו משתמש בדמגוגיה בלפורית באופן עקבי, ראוי לכנותו דמגוג. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אין שום דבר מעליב בלהגיד שמישהו תמים שמאמין לאנשים ''חכמים'' שמביאים ''עובדות'' ו''טיעונים'' שמתאימות לדעתו המוקדמת, זה אנושי, אני בספק אם יש מישהו שאי אפשר להגיד עליו את זה, ואין לי ספק שזה קרה לי בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה? אני חושב שיש משהו יותר מעניין להגיד בעניין כי אני חושב שבד״כ ב̶ד̶י̶ו̶נ̶י̶ם̶ ̶פ̶ו̶ל̶י̶ט̶י̶י̶ם̶ במאבק עם הכתות הביביסטיות/טראמפיסטיות, אף אחד משני הדברים הנ״ל זה לא מה שקורה, בעיקר היום עם האמת האלטרנטיבית וה - Echo Chambers. מכיר את התופעה שאומרים למישהו שהוא סתם חוזר על הדברים מ״דף המסרים״ ואז הוא מיד מתרעם (ואפילו קצת נעלב) ואומר שהוא בסה״כ אומר את דעתו האישית וזה לא הוגן שמאשימים אותו כאילו הוא הגיע בשליחות של מישהו או משהו? זו תופעה שהפתיעה אותי בהתחלה (איך יכול להיות שאנשים בטוחים שהם אומרים את דעתם האישית למרות מה שהם אומרים מנוסח ונאמר בצורה כל כך קרובה לאמירות שנקראות ישירות מדף המסרים של בעל האינטרס? איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים שבטוחים שזו הדעה האישית שלהם נשמעים בדיוק אותו הדבר, לפעמים מילה במילה?) אבל לאט לאט התחלתי להבין מה מתרחש. אני נוטה להאמין שזה המצב - רוב האנשים לא בודים את הדמגוגיה בעצמם *וגם* לא יסכימו איתך שהם סתם באו לפה כדי להגיד כמו תוכי את הדעה או האמירה של מישהו אחר. אני מאמין להם שהם חושבים כך, אבל אני גם מאמין שהם מטעים את עצמם ו/או מבלבלים את עצמם (כנראה שלא במודע). אפשר לכנות את המצב הפסיכולוגי הזה כתמימות או היתממות, אבל אני חושב שיש לזה שם מדויק יותר שעוזר טוב יותר להבין מה קורה והוא לגמרי מוכר וידוע בענף הפסיכולוגיה. מדובר בקריפטומנזיה Cryptomnesia. [Wikipedia] חוץ מהדיסונאנס הקוגנטיבי שהזכירו בפתיל, הקריפטומנזיה היא גם אחד מהמנגנונים החזקים של הפצת הרעיונות ב-Echo Chambers. זה נראה לי מובן מאליו שלא דב ולא אף אחד אחר לא היה מעלה בדעתו להשוות בין המפגינים החמושים והאלימים בקפיטול (ניאו נאצים וגזענים שבאו ״לבצע הפיכה״ בשם הראיס שלהם) לבין המפגינים בבלפור, אם זה לא היה עולה קודם בראשו של איזה איש ניו מדיה או יועץ של ביבי שהציע את הרעיון המבריק ואז רץ עם הצוות שלו להפעיל את מכונת הפצת הבולשיט להמונים ברשתות החברתיות (ואז זה מחלחל כמובן גם למדיה הישנה, לבעלי דעה ולשאר מפיצי פוזיציה). כך אנחנו מקבלים אנשים סבירים שמאמינים באמת ובתמים שהם העלו רעיון סביר (למרות שהוא דמגוגיה בשניקל), הם בטוחים שזה רעיון סביר אישי שלהם והם לא מרגישים שהם אומרים משהו מופרך לחלוטין או שהם עוסקים בהשוואה מופרכת או בדמגוגיה. מן דמגוגיה By Proxy שכזו, אם תרצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. ובכל זאת, שתי הערות. 1. אני חושב שבשביל להיות דמגוג צריך כוונה לדמגוגיה, אתה צריך להיות מודע שהטיעון שאתה מעלה הוא דמוגגי, ולהעלות אותו בכל זאת. אני חושב שאנחנו מסכימים שזה לא המצב כאן. לכן "דמגוג בשניקל" נראה לי אגרסיבי באופן שלא תואם את ההקשר. הטיעון דמגוגי, הטוען לא. 2. יש הרבה מקום בין "הלכתי לשנה בבקתה מבודדת וישבתי עם עצמי לגבש את כל דעותי" לבין "אני חוזר על דף מסרים שמישהו נתן לי". אני לא רואה שום בעיה להודות שאת רוב דעותי העתקתי מאחרים. לא במובן שאני חוזר על דף מסרים שלהם אלא במובן שהקשבתי לשלל דעות בנושא בו רציתי לגבש דעה, והחלטתי איזו מהן נשמעת לי יותר מתאימה לעולם ערכי ולעובדות כמו שהן ידועות לי. אני חושב כשאתה שומע מישהו חוזר על דעה של מישהו אחר, כדאי לצאת מנקודת הנחה שזה מה שאתה רואה - לא בגלל שהוא לא מודע לכך שזה טיעון שמישהו אחר העלה, אלא בגלל שהוא חושב שזה טיעון מוצלח ששיכנע אותו. זה לא תמיד נכון, אבל כנקודת מוצא זה נראה לי הגון ומועיל יותר. רק כשאתה רואה שכשמישהו לא נותן לעובדות לבלבל אותו (ויש והיו באייל כמה מגיבים כאלה), אתה יכול להסיק שהוא באמת דמגוג שחוזר על דף מסרים ולא מתעניין באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים נוטים קודם לגבש את דעתם ואחר כך ללקט את הטיעונים המתאימים לה. דפי המסרים מספקים להם את התחמושת לויכוחים. למה לטרוח להמציא טיעון משלך כשכבר יש אחד מנוסח, קליט ו"רשמי"? זה טבעי שאנשים ישתמשו בדף המסרים. בעידן הנוכחי הוא כלי מאוד חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אחרי שגיבשת את דעתך רוב הסיכויים שתמשיך ללקט טיעונים שמתאימים לה (מהסיבות שנתת) אבל איכשהו גיבשת אותה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא מסכים. אם יש לך Affiliation טבעי לטיעונים דמגוגיים ואתה נוטה להשתמש בהם (למרות שאתה לא מודע לכך שהם כאלה) - זה בדיוק מה שאני מכנה ״דמגוג בשניקל״ או ״דמגוג צעצוע״ (בניגוד לסתם דמגוג מחושב ורגיל כמו טראמפ או ביבי). אתה אמנם רק בורג במכונת הדמגוגיה המשומנת, אבל אתה עדיין חלק ממנה. 2. נכון. הספקטרום הוא רחב. אבל מה שמדהים אותי היום זו המהירות מרגע האירוע, עד לרגע בו איש ניו-מדיה יצירתי מעלה את הרעיון של הטיעון הדמגוגי של המחנה שלו (למשל, ההשוואה המופרכת בין המפגינים בבלפור לאירועי הקפיטול) ואז מיד לרגע בו קהל של מליונים חוזר כמו תוכי על הטיעון הדמגוגי, ממש מילה במילה. אי אפשר להשוות את ההתנהגות המסונכרנת הזאת של הדמגוגים בשניקל לסתם אנשים שמשתמשים מידי פעם ברעיון שנשמע להם הגיוני וטען במקור מישהו אחר. זה קופץ פתאום ובאופן מידי, תוך שעות ספורות, ממקלדות וגרונות של מליוני בני אדם בו זמנית. זה כמו לצפות בקוביה של הבורג. Resistance is futile. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נשמע לי קצת כמו האשמת הקורבן. 2. אני מסכים. תעשיית הבולשיט היא תעשייה שהולכת ומשתכללת. ומצליחה להדהים אותי כל פעם מחדש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |