|
דווקא השנה ההספק שלי היה נמוך. רק ספר אחד, אם איני שוכח משהו, התחלתי וגמרתי בתוך השנה - "הביתה" של אסף ענברי, חובה לפחות לקיבוצניקים וכנראה זכות לשאר.
אני עדיין מהדס במים העכורים והלא נגמרים של "משהו קרה" של ג'וזף הלר. הנאה מזוכיסטית קלה מלקרוא בו, כל פעם קצת.
ואפילו בלקרוא ספר בשביל הבן שלי אני חלש: התחלתי את פרסי ג'קסון הראשון, אבל אני קורא בו לאט. "בשביל הבן שלי": קנינו לו את הספר, הוא סירב לקרוא. ניגשנו, גיששנו, ביקשנו, התחננו, הוא סירב. בסוף אמרתי לעצמי שאם אני אקרא אולי זה יעודד אותו (לא סביר), ואולי אני אהנה. אני נהנה בהחלט, אבל צילו של הארי פוטר...
אה, אני לא בטוח אם זה היה השנה, אבל שלושת ספרי "ניקולא הקטן", שכן הצלחנו שהבן שלי יקרא, הם ממש כיף.
|
|