בתשובה לאריק, 10/12/20 13:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עריקתו של אלקין לרשימת סער, היא ללא ספק עוד לבנה המתפוררת בחומה של נתניהו. הוותק של אלקין בליכוד, העקביות שלו בימין, המבטא הרוסי הקל, מגוריו בשטחי 67, האופן בו הצליח להימנע מלגלוש למחנה שרה ויאיר נתניהו, הופכים את המהלך שלו למשמעותי. אני מתחיל מכך שכל פרישה כזו הופכת כל פוליטיקאי רציני שנשאר בליכוד (כץ, אדלשטיין, ברקת) לאיום יותר ברור על נתניהו ובודאי לא יקל על היחסים הפנימיים שם. נדמה לי שהמגמה בה נתניהו הורס לאט לאט את הליכוד מבפנים, הולכת ויוצאת לאור. אבל זה עניינם של מצביעי הליכוד. לנו, ה"בוגדים, חמוצים וששכחו להיות יהודים", משקל הדבר כקליפת השום. האם יש כאן בשורה גדולה למחנה שאינו ימין? האם נפתח פתח לממשלה אזרחית שאינה שבוייה בידי הגורמים הדתיים? לצערי, איני חושב כך. פרישתו של אלקין והתבססותו של אגף ימני שאינו נתניהו, רק מדגישה את האופי השבטי של הפוליטיקה הישראלית. הציבור הישראלי מפולג ליותר מדי שבטים. הכישלון המוחלט של מפלגת המרכז, רק הפך את המערכת ליותר שבטית ופחות לאומית. הרעיון של ציבור שהוא קודם כל ולפני הכל ישראלי, זקוק לנושאי בשורה שהם גם כריזמטיים וגם בהירים ועקביים במסר שלהם. כפי שראינו זו דרישה כלל לא פשוטה. כאשר סופסוף תוסר אבן הנגף הזו ששמה נתניהו, תתייצב הפוליטיקה הישראלית בפני המשימה העצובה והלא אופטימית, של הרכבת קואליציה יציבה של שבטים. בהעדר מפלגת מרכז גדולה, קואליציה כזו לא תוכל לקום ללא הסכמה עם גוש הרוב הדתי היהודי (חרדים, דתיים ומסורתיים). אפילו קואליציה של סער, בנט, לפיד וליברמן, ספק אם תביא 60 מנדטים. קואליציה כזו גם לא יכולה להביא בשורה לגוש היהודי החילוני. בהעדר משמעות ויעדים משותפים, הדמוגרפיה השבטית היא ליבו של הסיפור. והסיפור הזה אינו מבשר טובה. מוזר שאפילו בחברה עם אתוס לאומי כל כך חזק ואינקלוסיבי (בעבר), המאבק הישן בין דת למדינה מביס אותו ודוחק אותו לשוליים. יותר ויותר מתברר המחיר שמדינת ישראל משלמת על התפוררותו של האתוס הסוציאליסטי שהתחרה ובלם את האתוס הדתי, בתקופת קום המדינה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משפט חזק מאוד, משפט הסיכום שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משפט חזק זה? אם אלו הברירות היחידות שיש לנו - הנראטיב הסוציאליסטי השקרי של מפא״י העלובה או הנרטיב הדתי-גלותי של בנט וחברים, אז באמת המפעל הציוני נועד מראש לכישלון. כבר עדיף להקים פה מדינה על פי הנרטיב של הקונפדרציה הגלקטית ולתת לטום קרוז להיות הנשיא או משהו. הייל Xenu! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנראטיב הגלותי הוא של החרדים. לסרוגים ולחרד''לים יש נראטיב שונה לחלוטין. הראי''ה והרצי''ה עשו שינוי עצום ביהדות, אולי אפילו בסדר הגודל שעשה רבי יוחנן בן זכאי. ויש גם את הנרטיב החילוני ליברלי שאינו סוציאליסטי, מבית מדרשו של ז'בוטינסקי. גם הוא הלך לאיבוד. הנראטיב הסוציאליסטי לא היה שקרי. המפלגה הסתאבה, לא הנראטיב. בן גוריון פרש לצריף בקיבוץ בנגב, וגם גולדה לא ''''עשתה לביתה''. רבין כבר היה ילד שמנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יותר ויותר מתברר המחיר שמדינת ישראל משלמת על התפוררותו של האתוס הסוציאליסטי שהתחרה ובלם את האתוס הדתי, בתקופת קום המדינה." ממש לא נכון. התממשות התפיסה הציונית היתה כרוכה בגישה לאומנית של השתלטות על אדמות והדרת תושבי הארץ באיצטלה סוציאליסטית. זה המשיך עם קום המדינה בהטלת מימשל צבאי על אזרחיה הערבים של ישראל, דחיקת עולי ארצות המזרח לעיירות פיתוח באזורי ספר ושכונות עוני, דיכוי של מאבקי עובדים לתנאים הוגנים ע"י ההסתדרות והכלכלה הפרוטקציונרית של פנחס ספיר. סוציאליזם אמיתי אף פעם לא היה כאן. השתלטות האתוס הדתי היתה פועל יוצא של הDNA הציוני. המשיחיות הדתית היתה בגדר טפיל רדום על התנועה הציונית שלא מנוגד לדרכה הכללית ומחכה לשעת הכושר שלו כדי להשתלט עליה. הדתיים שהיו בשולי התנועה הציונית ומדינת ישראל של השנים הראשונות הפכו למבשרי מדיניות הסיפוח והנישול בתוספת תפיסה משיחית שלא היתה קיימת בציונות החילונית. ההדתה של השנים האחרונות גם היא מתבססת על התכנים הדתיים שחולנו של החינוך הציוני תוך כדי החדרת תפיסותיה שלה לאותו חינוך בסיסי. האתוס הדתי הוא לא יריב של האתוס החילוני-סוציאליסטי שלחם וניצח אותו אלא התפתחות טבעית ומתבקשת שלו לאור התבהמות המדיניות הישראלית לאחר ששת הימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> סוציאליזם אמיתי אף פעם לא היה כאן. ואיפה ומתי בעולם היה לדעתך סוציאליזם אמתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרמניה הנציונאל סוציאליסטית לא הייתה סוציאליסטית רק על פי שמה. הם חגגו את האחד במאי עם דגל אדום וכל מה שצריך. אז אולי שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיה יותר ספציפי. בטח לא ביוון. ועד מתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעלה כאן reference מעניין. ממשלת אטלי וחזון "ירושליים החדשה" שלה היו רגע בתולדות מערב אירופה, שלא נותנים מספיק את הדעת עליו. אבל לאור ההתפוררות של האיחוד האנגלי-סקוטי מה הם הסיכויים של מדינת כל אזרחיה היהודית-פלשתינית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אין כל כך קשר בין מה שכתבתי לתגובתך. אני עסקתי בקינה היסטורית על התפוררות הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית שפנתה את מקומה לקונפדרציה שבטית מעורערת ומשותקת. אתה בעצם כותב כתב אשמה על כך שישראל מעולם לא היתה "מדינת כל אזרחיה". ב. אני מתנצל על כך שעשיתי כמה קפיצות לוגיות על סמך היכרות קודמת עם דעותיך. למעשה, כתבת שכל תנועה סוציאליסטית-לאומית, סופה שהמרכיב הלאומני שבה גובר על כל מרכיב אחר והיא אינה "סוציאליזם אמיתי". אני מעריך שהדברים מבטאים תמיכה ב"מדינת כל אזרחיה" וכתב אשמה נגד האלטרנטיבות שמנעו את מימושה. ג. זה לגמרי לגיטימי להעלות דיון חדש כתגובה על דיון אחר. במחשבה נוספת, הדיון שלך שצופה לעתיד, חשוב יותר מן הדיון שלי שצופה לעבר. ד. תגובת הנגד לתגובתך היא הצבעה על נטייתו של הרדיקליזם להתעלמות מן המציאות ול"עולם ישן עד היסוד נחריבה" בשמו של רעיון שהוא אולי אוטופי וחסר סיכוי מלכתחילה. המורשת האחרונה של מה שאפשר לכנות "ההגמוניה הישראלית חילונית" היתה מצב בו ארץ ישראל מחולקת לשלוש ישויות מדיניות: מדינה יהודית, אוטונומיה פלשתינית וחמאסטן. ההתיחסות שלך למצב זה היא של הכחשה והתעלמות. אתה טוען שיש רק מדינה אחת, של אפרטהייד וכיבוש, ושני בנטוסטנים שהם יותר בגדר שמורות מאשר יישויות מדיניות. עמדה כזו כל כך מנוגדת למציאות ולעובדות שכמעט ולא נותר מקום לויכוח. ה. באופן פלאי האופייני להיסטוריה, דוקא המצב הנוכחי טומן בחובו גרעין של פיתרון עתידי בר קימא. מצד אחד, נראה שרוב האוכלוסיה אינה מגלה מוטיבציה מיוחדת להלחם במצב הזה ומוכנה להשלים איתו דה-פקטו. ההתפתחות הטכנולוגית של כיפת ברזל, אפשרה אפילו ליישות הטרוריסטית למחצה של החמאס, להפוך ליישות נסבלת. אנשים בעמדות שלך טוענים נגד היישויות הפלשתיניות שהן לא עצמאיות בגלל חוסר איזון בטחוני עם ישראל. גם טענה זו בנוייה על התעלמות מן המציאות בה הפלשתינים עד עתה, לא נתנו לאפאחד סיבה לחשוב שיותר כח צבאי לפלשתינים הוא חדשות טובות למישהו. ו. דומה שחלק גדול של האוכלוסיה בארץ ישראל, היה מוכן להמשך הסטוס קוו אנטה הקיים. הבעיה היא ששיווי המשקל הנוכחי יושב על מאגרי דלק וצריך לסלק משם הרבה אנשים עם גפרורים. לרוע המזל, האנשים עם הגפרורים מקורבים להגמוניות החדשות בשלטון (החמאס והממסד היהודי הדתי). נדמה לי שגם היום אפשר להבחין בכך שהגורם היותר קיצוני בהתנחלויות, לא ינוח ולא ישקוט עד שיפוצץ את מאגר חומר הדלק הזה על ראשה של ישראל. כיום אין כל כך דלק במאגרים האלו, אבל לא לעולם חוסן.האמא של המטורפים כל הזמן בהריון. ז. יש סיבות רבות לחשוב שהיחידה הגאוגרפית הקרוייה א"י אינה יכולה להחזיק כמה יישויות מדיניות עצמאיות. זה מביא הרבה מאד אנשים נבונים לחשוב על צורות שונות של קיום דו-לאומי בצוותא. הרדיקליזם שלך המתעקש להתעלם מעובדות חיים כמו לאומיות ופונדמנטליזם דתי, אינו פתח תקווה לאנשים כאלו. ח. אם הגעת למסקנה כי המפעל הציוני היה טעות, ומוטב שנתפזר באופן עצמאי לכל רוחות תבל וישא"ק, עליך לומר זאת ולא להתחבא מאחורי סיפורי סבתא כאילו מקור כל הרוע בתבל הוא במהפכה הציונית וכל העולם הערבי המקיף אותנו הוא שה האלוהים הנושא בעוון העולם. מן הסתם, גם הציונות עשתה שגיאות שפגעו באפשרויות להגיע לדו-קיום יותר מוצלח עם הפלשתינאים. האם המנעות מן השגיאות האלו הייתה משנה את פני המצב באופן משמעותי? אני מטיל בכך ספק גדול מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתקטננות: הסטטוס קוו הקיים בהכרח אינו אנטה (-: (אבל עם קצת סבלנות הוא יהיה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן תודה. זכרתי שזה משהו עם מלחמה, רק שכחתי את הלפני/אחרי. הביטוי המלא status quo ante bellum (שלפני המלחמה). לצער כולנו, כנראה שאתה צודק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |