|
בעצם, אני זוכר כרגע את כל אלה שסיפרו על כך שהיו ללא ביטוח רפואי למשפחתם בגלל שלא היו חברים בהסתדרות. האחד הוא חבר וותיק לעבודה, שאביו היה רצף במקצועו, אבל כיוון שהיה רוויזיוניסט לא הסכים להצטרף להסתדרות למרות לחצים שהופעלו עליו ואפילו ניסיונות אלימים למנוע ממנו את פרנסתו. השני מישהו שהייתי פוגש במלתחה בבריכה, אדם משכיל (תואר שני במדעי המדינה) מורה בעברו, שסיפר על כך שלאביו הייתה חנות מכולת, ועקב כך שלא היה חבר הסתדרות לא היה למשפחת ביטוח רפואי. השלישי שכן מדירה קודמת (וזה אומר שמדובר בסיפור מלפני יותר משלושים שנה) בדיוק עם סיפור דומה. ולאחרונה שמעתי את שפטל מספר על בית אביו שאף הוא היה רוויזיוניסט שלא היה חבר הסתדרות, ולמשפחתם לא היה ביטוח רפואי. ברור שאין מדובר ב"כזב שמפיץ השלטון המקומי"1, שאיני יכול להתעלם ממנו, וכבר היו לי לזרא כל האשמותיך אותי לפיהם אני קורא דפי מסרים של השלטון וכו'. לספר לך על החתול כבר נמאס לי, וזה גם לא עוזר, ולכן אם תמשיך בכך פשוט אצרפך לקבוצת השניים ואתעלם למדבריך. בכל מקרה הסיפור על קופות החולים הוא נושא שולי שבא עקב כך שאריק לא מוכן לתת קרדיט לממשלה על המצב הטוב של הרפואה הציבורית אצלנו, ובמקום זה מתרץ את המצב הטוב בסיבות אחרות, בעוד שאין לי ספק שלו מדד בלומברג היה מציב את מערכת הבריאות הציבורית שלנו באחד המקומות האחרונים וגם היה ברור לכל שהמערכת הזאת לא נותנת שרות טוב, וגם נכשלה במבחן הקורונה, אצבעו המאשימה הייתה מופנית אל הממשלה, מבלי לחפש כל מיני סיפורים מן העבר.
1 אולי למעט שפטל שאפשר לראות בו איזה דובר של "השלטון המקומי", אך אין שום סיבה שלא אאמין לסיפור האישי שלו.
|
|