בתשובה לאיילה מבולבלה, 15/06/02 18:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איכסה חדר הלבשה של קבוצת פוטבול. אני לא יכולה להתרכז בצחנה כזו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מי מהקוראים יקרא את האוטוביוגרפיה של קתרין מייה Millet, האינטלקטואלית הפרזיאית ועורכת המגזין "חדשות האמנות". את הספר "חיי המין של קתרין מ." שהפך רב מכר בצרפת ובאנגליה, ושאותו מתארת מבקרת הניו יורק טיימס בוק ריוויו תחת המוטו "כל המין, כל הזמן" הוא מסע בלתי פוסק, הגובל בשעמום, בחיי ההייפר-סקס של מייה, בחיפוש מתמיד אחרי סיפוק הליבידו העצום שלה בעזרת משגלים "נמרצים ומדויקים", חתירה להנאה כשחודרים אליה בכל מקום, בכל צורה ועל ידי כל אחד. גבר אחד, שנים בעת ובעונה אחת או על ידי צבא שלם של גברים התמחלפים בתורם ובאופן סיפוקם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא? אין לי באמת בעיה עם הספר, או המעשים, אבל בלי מאמץ אני יכולה למצוא פורנוגרפיה משובחת יותר אם בא לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת באמת שאלה שיכולה לעניין. האם זה באמת פורנוגרפיה, ואם כן האם היא פורנוגרפיה נחותה. לא קראתי את הספר הזה, אבל ישנם ספרים אחרים שאפשר להתייחס אליהם. למשל, האם סיפורי המרקיז דה-סאד או את "סיפורה של או." הם פורנוגרפיה או ספרות? (מבלי להכנס בכלל לדיון בפילוסופיה של דה סאד). למעשה כמעט ואין עוררין על העובדה ש"לוליטה" של נבוקוב, היא ספרות יפה ולא פורנוגרפיה פדופילית. כביכול מטרתה העקרית והיחידה של פורנוגרפיה היא לעורר את החשק, ואילו לספרות ישנן רבדים נוספים המוסיפים על העיקר המיני. ספרו הקטן של הנרי מילר "ימים שקטים בקלישי" יכול אלי לשמש מקרה מבחן, או אפילו ספרו המדובר של דן בן-אמוץ. האם המין שבספר מאפיל על שאר האספקטים שלו, אם בכלל קיימים אספקטים אחרים? ואם אכן זה רק מין, האם מטרתו היא חיכוך מכני או שישנה מטא-מטרה אשר יכולה להעביר את הספר למישור התייחסות נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למשל, האם סיפורי המרקיז דה-סאד או את "סיפורה של או." הם פורנוגרפיה או ספרות?" ספרות. ספרות היא גבוהה יותר ברמתה מפורנוגרפיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הטוענים שפורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה (בהולנד הסרטים הכי טובים) אני טוען שהיא עניין של הצורך. פורנוגרפיה היא מניפולציה. יצירה חד מימדית שיוצרת גירוי קיצוני של נטיה טבעית או פנטזיה שלא מצליחה לבוא לידי ביטוי במהלך היוםיום ולכן לדעתי גם סרטי אימה, ערוץ האפנה וערוץ הטלהנובלות ויוה זכאים לתואר פורנוגרפיה כיוון שהם מעוררים (לפחות אצלי) את הפנטזיה להרוג את כל מי שמעצבן אותי, להיות יפה מאוד ולזכות באהבה מוחלטת. יש שיראו בניתוח הספרותי של מלחמה ושלום את הפורנוגרפיה האולטימטיבית כיוון שהיא נוגעת בדחף הטבוע בהם לכתוב כמויות אדירות של טקסט לא מובן ומשעמם עד אימה, יש לי חשד שחלק מהכותבים האתר נגועים בסטיה המוזרה הזו. הספרים שהזכרת יוצרים לפחות אצלי תגובה ראשונית של זעזוע ורתיעה ולא של גרוי (אלא אם יש לך נטיה לכיוון המין שהם מתארים ואז אשמח אם תצרי איתי קשר בפעם הבאה שאת מבקרת בארץ) ולכן הם אינם מתאימים להגדרה מבחינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סאדו-מזוכיזם הוא לא בדיוק כוס התה שלי, אבל אני לא נטולת דמיון עד כדי כך, שלא אוכל להבין למה אנשים אחרים כן נהנים... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |