בתשובה לדב אנשלוביץ, 14/06/02 17:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דב, אם העמים אינם רוצים בשלום, אזי גם הסדר שמבוסס על הסכמת מנהיגים לא יהיה יציב. ה"פיתרון" היחיד במקרה כזה הוא מצב עוינות מתמשך על כל השלכותיו: סתם סכסוך מתמשך, מלחמה עד להכרעה או התערבות חיצונית. ייתכן שאין לנו ברירה אלא לחיות במצב כזה אך לדעתי יש לבדוק קודם את האפשרות שהעמים רוצים שלום אך לכודים במעגל שוטה בו הם רואים עצמם "נאלצים" להילחם בתוקפנות הצד השני ולכן בונים ממסד פוליטי ושלטוני העושה בדיוק את זה. הצעתי מיועדת לבדוק אפשרות זו ברצינות וללא סיכון מראש. ברור שכרגע אתה בטוח שהפלסטינים רוצים מלחמה אך רובם בטוחים באותה מידה (או יותר) שאתה מעוניין להמשיך ולהחזיקם בתנאי כיבוש ולגרשם בהדרגה מכאן. הייתי מעדיף בהרבה שיביעו את מחאתם בסגנון מהטמה גנדי ולא בתמיכה בפיגועים (ולדעתי זה גם היה מקדמם יותר מהר להכרה) אך זה אינו אומר עדיין שגם אם יתברר להם שיש אפשרות להגיע לשלום מכובד ירצו יותר משליש מהם להמשיך ולהילחם עד השמדתנו. הסקרים שאני ראיתי אומרים דווקא ש 70% יסתפקו במדינה פלסטינית לצד ישראל. הקדשתי במאמרי פרק לניתוח גישות הימין השמאל והמרכז והבהרתי שכולן "מניחות" למעשה מה הפלסטינים רוצים וכיצד יפעלו. הצעתי אינה מניחה דבר לגבי רצון העמים אלא מאפשרת לו להתבטא ללא עיוות הנובע מתהליכים פוליטיים וכוחניים כאלה ואחרים. אני *מקווה* בניגוד ל*מניח* שבדרך זו אפשר יהיה להתקדם לקראת הסדר שיתאים לכולם אך כפי שציינתי במאמר, גם אם יתברר שאין הדבר כך, יש בתהליך תועלת מרובה של הבהרת המצב לאשורו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |