בתשובה לeasy, 20/11/20 14:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב שהתודעה ההיסטורית של אדם משכיל היא עד כדי כך אישית. גם אני עצמי הייתי בעריסה כאשר קנדי נרצח, אך אני בכל זאת רואה בו חלק מן ההיסטוריה בת זמננו. אני עצמי תארתי את רצח קנדי כסיומו של עידן וכנקודת מעבר מן העידן המודרני היותר אופטימי אל העידן הפוסט מודרני העגום (אני מודע לכך שהשמות הללו לא מוצלחים ויש להם פרושים אחרים וסותרים, אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו מוצלח יותר). העובדה שרוב האנשים אינם מודעים או אינם מסכימים לחלוקה זו וחיים עדיין בעידן שבו האמינו שהתקדמות פוליטית, טכנולוגית או חיסונים יהפכו את חייהם לגן עדן, אומרת שהם עדיין בעידן קנדי. וזה מחזק את הרגשתי שקנדי אינו דמות היסטורית כמו ג'ינג'יס חאן או פריקלס, אלא אישיות שיש לה נגיעה לחיינו היום, לא פחות מאשר היטלר למשל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק על עצמי לספר ידעתי, אבל עבורי (עוד לא בן 50, אבל כבר די קרוב לשם) קנדי הוא בפירוש “מזמן”, איפשהו בין הקמת המדינה, הביטלס והנחיתה על הירח. מזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קול, בניגוד ל'חשוב', 'משפיע', 'רוצח המונים' או 'רודף שלום', איננה ענין של תודעה היסטורית או השכלה. היא תופעה מתחום הפסיכולוגיה, האינטראקציה האישית והתפיסה הסובייקטיבית והמיידית. בתור שכזו, החוויה האישית שלי מול קלינטון מורכבת ממאות דיווחים בתקשורת, תמונות, קטעי וידאו, ראיונות ומהדורות חדשות שאותן חוויתי לאורך שמונה שנים ויותר מחיי הבוגרים. הרבה מאד מידע (עבור דמות שלא פגשתי אישית כמובן) שממנו נגזרת החויה האישיותית שאחת מתוצאותיה היא הקוליות. מקנדי ראיתי כמה תמונות ומעט מאד קטעים מצולמים, כשברוב האחרונים - כולל גם אזכורים תרבותיים בספרים וסדרות כאלה ואחרים - לא נעים לומר, אבל מוחו כבר לא בחתיכה אחת. לא ממש החומרים שמהם תפיסה אישית של מגניבות עשויה להתגבש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |