בתשובה לab, 28/10/20 18:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא היה רק מתיחות (שמבוססות על לעג והשפלה של קורבן תמים) שמעצם טיבן הן חומר גלם נחות להומור אלא גם ביזוי והחפצה של נשים. והטיעון של פופולריות מסחרית אינו רלבנטי כאן ובכלל. אמנות וגם בידור נמדדים בקריטריונים של איכות היצירה ולא של היענות הקהל. הליברטאניזם רק הורס כל חלקה טובה ולא יכול להיות מוצג כנימוק לגיטימי והצדקה לזבל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סרט המתיחות הראשון שראיתי נקרא ''מה תאמר לגברת ערומה''. זה היה לפני כחמישים שנה ואז זה דווקא די הצחיק אותי. אבל יותר מאוחר מאסתי בסוג הסרטים הזה. לפחות במתיחה הזאת מי שהיה צריך להיות הכי נבוך זה השחקנית ולא סתם מישהו שהתלבשו עליו, והיא בחרה לעשות זאת וגם להרוויח מזה כסף, אז זה פחות נורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שארז דווקא לא יתרעם על סרט המתיחות החדש מהז'אנר, זה שמכה גלים בארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע במה מדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר ב"בוראט 2": https://www.youtube.com/watch?v=JvPTCvUnNQA | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שאלה פילוסופית האם ראוי להציג אנשים במצב מביך, או מושפל. התשובה לשאלה זו לא פשוטה, שכן המצב המביך הוא חלק מההתנהגות האנושית הטבעית (שמוסתר מאחורי מסיכות של התנהגות נורמטיבית לכאורה). אני לא רוצה להכנס לשאלה הפילוסופית הזו, רק הצגתי אותה. אבל המצב בסרטי מתיחות, עד כמה שאני מבין, הוא שהקורבן מסכים שיציגו אותו במצבו המגוכך, לרוב לא מתוך מניע כספי אלא מתוך רצון "להתפרסם" או משהו כזה. אני משוכנע שכל קורבן מתיחה רשאי לאסור על במאי המתיחה לפרסם את הקטע בו הוא מובך/מושפל (לפי חוק לשון הרע או חוק דומה באופיו לחוק לשון הרע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מיותר לומר, אבל הסכמה בדיעבד של הקורבן - האדם הפשוט - מול שטף של מצלמות וסלבריטאים ולחץ חברתי לא מוסתר, ואחרי שכבר עבר אקט מערער רגשית, תקפה פחות מהודאה שחולצה בכח מול חוקר אגרסיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד לקחתי כמובן מאליו שמשלמים להם עבור ההסכמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משנה, אולי להיפך אפילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שרוב המסכימים עושים זאת ''כדי להתפרסם''. לרוב האנשים, השתטות בציבור לא כל כך פוגעת בגאווה שלהם כל עוד הם נהנים מחשיפה, אם אתה חושב אחרת תחליף את הניק שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לחשוב שאם נידרשת הסכמה היא "הסכמה מדעת", כלומר לא הסכמה שניתנת בחופזה ללא זמן לשיקול דעת. למשל: הסכמה תוך 72 שעות מרגע הצילום זה זמן סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאדם הפשוט אין שום יכולת לא להעריך מצד אחד את השווי הכלכלי של ההצעה הזו, ולא להעריך גם את ההשפלה שהוא יתמודד איתה כשהסרט ייצא. בניגוד כמובן למפיקי המתיחה שיודעים את הנתונים האלה עד שתי ספרות אחרי הנקודה. ולכן אני נותן מעט מאד ערך להסכמה הזו. ומעבר לזה - ההסכמה היא רק לגבי האם לשדר את זה או לא בדיעבד, אבל מראש הוא לא הסכים להיות מוטרד מינית במקום ציבורי על ידי גבר שחשף בפניו את אבר מינו1. זה גם מבהיר לי למה ענין התשלום כל כך צרם לי - בדיעבד אנחנו משלמים למישהי שהוטרדה/הותקפה מינית2 כדי שנוכל לשדר את זה. מזכיר לך משהו? נראה לך תקין? 1 או אישה שחשפה בפניה את שדיה2. 2 רק דוגמה אחת מיני רבות, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שיותר מזה - המפיק מרוויח הון על שידור צילומים של אנשים שהוטרדו מינית. יש לזה שמות הרבה פחות מכובסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שניחש יובל למעלה, רמזתי לבוראט 2, ובפרט, למתיחה שעשו לג׳וליאני. הוא ודאי לא הסכים לפרסום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |