 |
טוב, אז יש מריבות ב D.C.O. - בשביל זה הוא קיים. כל אותם "כמעט מלחמות עולם" נפתרות בסוף. אני טוען שאלו "חבלי הלידה" של מצב חדש, ובמש השנים, במיוחד באשר יוכרז רשמית על סוף הסכסוך (מה שברק מנסה להוציא בכוח מערפאת) שכיחותם תפחת - ראה דוגמת דרום לבנון (שאגב, אתמול מלאו חודשיים לנסיגה, וגם טרחתי להזכיר זאת לדב אנשלוביץ רואה השחורות במאמר "נסיגת האיוולת"). צריך הרבה סבלנות, אבל אם במשך 500 שנה, מאז הכיבוש התורכי, הצליחו לחיות בירושלים ברגיעה יחסית, בלי פוגרומים רצינים כמעט (סבתא שלי דווקא זוכרת את ארועי 1929 - אבל זה היה מחוץ לחומות), אין סיבה שלא יוכלו לחזור ולגור בשכנות טובה - אם הפרובוקטורים משני הצדדים ירוסנו.
אשר לפשתינאים וירדן, אתה יודע למה לא מפרסמים סטטיסטיקות בירדן? כי יותר מ-%70 מהאוכלוסייה היא פלשתינאית ולא ממוצא בדואי. לו יכל היה ערפאת מספח אליו גם את ההמלכה ההאשמית למדינה גדולה מ-(כמעט) H-3 ועד טול-כרם. ירדן ממלאת תפקיד חשוב במניעת רצף מעירק לישראל וזו הסיבה לעזרה הגלויה והסמוייה שסיפקה ישראל לירדן במשך השנים. אמנם גורמים בליגה הערבית הסמיכו את הפלשתינאים להיות בעלי הזכויות על ירושלים, אולם לטענתי, לזה התנגדו רבין וחוסיין ולכן הכניסו את הסעיף הנ"ל להסכם. אשר לפרשנות שלך על חסות ירדנית - לטעמי הוא לא מתיישב עם הניסוח. אם כל העניין הוא חסות ונוכחות בחתימה או עזרה בבדיקת תוקף משפטי, אזי מדוע חשוב להכניס זאת להסכם השלום? אני חושב שזה היה צעד אסטרטגי מבריק של רבין כנגד ערפאת לדיון על הסכם הקבע. אם אפשר לנסח איזשהו "דיאלוג דימיוני" אזי רבין יכל לומר לערפאת משהו בסגנון: "תראה, חתמנו הסכם עם ירדן שהיא זו שאחראית על המקומות הקדושים בירושלים, אם אחתום על מה שאתה מציע אפר את ההסכם הנ"ל"
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש