|
||||
|
||||
האדם הוא חיה שבטית. אני חושב שאנחנו נולדים עם תחושת צדק ועוול משום כך. מי שלא ראה תחושת עוול של פעוט בן שנתיים לא ראה תחושת עוול מימיו. אחר כך אנחנו משכללים ומעדנים את תחושות הצדק והעוול שלנו, בעצמנו ובאינטראקציה חברתית. יש חוקים של השלטון ויש כללי מוסר של התנהגות בחברה. כללי מוסר שאנחנו לומדים מהסבתא שלנו, מההורים שלנו, ממנטורים שאנחנו מוצאים לנו, ומהשתייכויות חברתיות שונות שלנו. לעולם התחתון יש קוד מוסר משלו, לדודות פולניות קוד מוסר משלהן, וכן הלאה. לכולנו יש תחושת צדק, אבל לא בדיוק לפי אותם כללים. כל אחד שונא להרגיש שגרם עוול, רק פסיכופתים לא. הכללים שלהם שונים לגמרי. אני לא חושב שיש לזה קשר ישיר לשכר ועונש ברמה האישית. זה פשוט חלק ממערכת ההפעלה שלנו. מצפיה ב''השרדות'', סיטואציה בה מחזירים קבוצת אנשים לקיום שבטי, אתה יכול לראות כמה מהמטען הרגשי שם קשור לתחושת צדק ועוול. |
|
||||
|
||||
זה נכון שיש לנו תחושת צדק טבעית. אבל יש בנו גם אכזריות טבעית. אתה לוקח את הדיון למצוי, בעוד דיון על מוסר חייב להיות מתחום הרצוי. אי אפשר לבסס מוסר רק על תחושה. כי תמיד יהיה איזה ניטשה (לפחות בתפיסה הפופולרית והלא בטוח מבוססת) שיבוא ויגיד לך "זה נכון שיש בי תחושת צדק, אבל זה משהו שצריך להתגבר עליו כדי להשיג עוצמה. זה מכשול בדרך ליצירת האדם העליון". בקיצור - יש בנו תחושת צדק - אז? מי אמר שצריך להקשיב לה? יש בנו גם יצר נקמה ופגיעה. הרבה תחושות סותרות יש אצלנו. החלק הרציונלי אנושי שבנו צריך לברור מבין התחושות האלה את מה שהוא מזהה כטוב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |