|
||||
|
||||
הנושא כולו דורש בחינה מעמיקה יותר. ולמה. 1. יש לכתוב למישהו עבודה, והוא מגיש אותה as it is. תרמית. 2/ יש סיוע אקדמי, הדומה להפליא למורה פרטי בתיכון. עולים חדשים, ערבים, ואחרים- לא יודעים לערוך, לכתוב כתיבה אקדמית, לחפש מקורות - למרות שהאוניברסיטאות חושבות שהן מדריכות כמו שצריך. אין עבודה רצינית מול הסטונדט. לא כולם מגיעים מבתי ספר תיכונייים מבוססים. 3. יש ליווי סטודנט בתהליך, הוא כותב, המסייע מתקן, הוא מעצב ראשי פרקים, הוא כן עומד בקשר אישי עם המסייע בשכר- כי במוסד בו הוא לומד הוא נתקל בחוסר סובלנות, ביהירות, בהתנשאות. במרצים ומתרגלים לא זמינים, אלא שעות מועטות, וחלקם גוערים ולא נעימים כלפי הסטודנט. 4. יש מרצים שסוחבים את התגובות לגבי חלקי העבודה המוגשת - חודשים. מזלזלים בסטודנט, ששילם מכספו לאוניברסיטה \\\\ מכללה. 5. יש מרצים \\\\ מתרגלים שכל מה שיש להם להעיר בעמודת ההערות זה על דברים טכניים, רישום ביבליוגרפי (חשוב), אף פעם לא על תוכן, אין דיון על התוכן. 6. יש מרצים שאינם משאירים פתח למקוריות של הסטודנט - הם רוצים מלה במלה שתהיה התייחסות רק למאמרים ולדעות שהם מובילים. 7. אין דחיפה להעצמת העברית והאנגלית, בנפרד מהקורסים הרגילים. צריך ללמוד מאוניברסיטת קלארק (לשעבר?). 8. יש לחייב בחינה בעל פה (אפילו קצרה) על העבודה. לא מפתחים בכלל את הדיאלוגים, שיח פתוח, רטוריקה (ארצות הברית). וככה מגיעים לסטודנט רובוט \\\\ ציונים הכל בהכללה. יש כמובן מרצים נפלאים, מעניקים מצגות רקע, מעניקים יחס, מכוונים, איכפתניקים. מישהו צריך לערוך פעם מחקר מקיף על תופעת חברות כתיבת עבודות- מהזוית של האוניברסיטאות - למה זה קורה? איפה המחדל? בהכנעה, תלמידם לשעבר של הפרופסורים יעקב טלמון, שלמה אבינרי, אמנון לינדר, אניטה שפירא, שלמה אהרונסון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |