|
||||
|
||||
שפות לא נוצרו "בימינו", ורוב השפות בעולם הן ממוגדרות (אמנם העברית ממוגדרת יותר מאשר השפות האירופיות). כשמנסים לסנתז שפה "בימינו", מה שמקבלים זה אספרנטו; אחלה שפה, רק שכדי באמת לדבר בה אתה צריך ללכת לקונגרסים של משוגעים לדבר. |
|
||||
|
||||
ברור. אבל אם כבר משתעשעים בשינוי השפה, המרחק בין להוסיף עוד 5-6 אותיות ואיתן כללי איות חדשים לבין שינוי דיקדוקי לא נראה לי כל כך גדול. אגב, עברית מודרנית היא שפה מהונדסת במידה לא זניחה. אומנם סדרי גודל מאספרנטו, אבל גם סדר גודל או שניים מאנגלית מהכיוון השני. |
|
||||
|
||||
המרחק הוא באמת לא גדול: שניהם שייכים במדה רבה לעולם הפנטזיה. אם יש שינויים בשפות מודרניות הן בדרך כלל בכיוון של פישוט - האחדת איותים, צמצום של סימנים מיוחדים וכיו"ב. יצירה של עברית רב מגדרית היא סיבוך של השפה שלא יוכל לתפוס בעולם האמיתי. יצירה של עברית נטולת מגדר היא יצירת שפה חדשה לחלוטין שספק אם אפשר יהיה אפילו לכלול אותה במשפחת הלשונות השמיות; גם זה לא יתפוס בעולם האמיתי. העברית המודרנית היא מהונדסת מבחינת אוצר המלים שלה, אבל עד כמה שאני יודע לא נעשה נסיון מודע להנדס את הדקדוק והתחביר שלה; מובן שאלה השתנו במהלך תחיית השפה ועדיין הם משתנים, אבל בדרך כלל לא כתוצאה מתהליך של הנדסה. להפך - בדרך כלל הגורמים הרשמיים (כמו האקדמיה ללשון) נחשבים לאלה שמנסים לעכב את תהליכי השינוי האלה (אם כי שמרנים כמוני אוהבים לנזוף בהם שאינם מעכבים אותם מספיק). |
|
||||
|
||||
ניסיון החיסול של המילה "את", מטעם בן גוריון, לא נחשב אצלך הנדסת דקדוק/תחביר? |
|
||||
|
||||
נו, ומה היתה מדת ההצלחה של הנסיון הזה? |
|
||||
|
||||
אפס, כידוע, אבל התייחסתי למשפט שלך ''עד כמה שאני יודע לא נעשה נסיון מודע להנדס את הדקדוק והתחביר שלה..''. |
|
||||
|
||||
קשה לי להגדיר נסיון של אדם בודד, גם פוליטיקאי בכיר ומשפיע - כנסיון אמיתי להנדס את השפה. נסיון להנדס את השפה מתבטא בספרי לימוד, בסטנדרטים שמוגדרים לעורכים לשוניים ולמחברי מסמכים רשמיים וכיו''ב. בנושא השפה ב''ג לא היה יותר מאשר ''אזרח מודאג'' והוא נשאר בבדידות מזהרת בנסיונו להכחיד את האת. |
|
||||
|
||||
ועדיין, הניסיון זכה שיקום על שמו ישוב בעמק חפר. |
|
||||
|
||||
חרב לאת? |
|
||||
|
||||
אכן. |
|
||||
|
||||
מסכים. באתר האקדמיה מצאתי מעט מאד התייחסות לענייני תחביר: שני נסמכים לסומך אחד, ומשפטי זיקה. במקרה הראשון אין אפילו החלטה של האקדמיה, אלא רק הצגה של שתי הדעות בסוגייה. |
|
||||
|
||||
היה תהליך הדרגתי של העלמות צורת הנקבה ושימוש בצורת הזכר כצורה סתמית. אבל התהליך הזה נקטע בעשרות השנים האחרונות. |
|
||||
|
||||
נקטע? אני לא בטוח. למשל, צורת נקבה-רבים-עתיד קיבלה, אם איני טועה, גושפנקה רשמית לחיסולה מהאקדמיה. גם צורת הציווי בנקבה נעלמה (גם הציווי בזכר נמצא במשבר קיומי עמוק, אבל לא באותה מדה). |
|
||||
|
||||
כן, אבל התהליך נבלם. אין אפשרות להשתמש ב„רבים״ כריבוי סתמי. לפני חמישים שנים זה היה יכול להיות מובן מאליו. כיום זה לא, ולכן יש צורך ב„רבים/ות״ או כל פתרון חלופי אחר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |