|
בסדר,אבל יש נקודה שבה ביקורת על מחדלי מערכת הופכת לאמצעי, כאשר המטרה היא פגיעה במערכת בשל אינטרסים של צד נגוע. ונכון, אני חושב שהבעיה של הסתמכות יתר על הודאות היא בעיה טכנית שמנסים להציג אותה כמהותית. אנחנו יותר מדי מושפעים מסרטי שרלוק הולמס במדיה. במציאות, למרות ועל אף התפתחות האמצעים הטכנולוגיים החדשים, הראיה המרכזית היא לעיתים מזומנות ההודאה.לשון החוק מודעת לכך שאין זה האמצעי האמין ביותר ולכן השיטה המשפטית דורשת ראיות מסייעות. כלומר הבעיה אינה עקרונית אלא בפרקטיקה. בהרבה מקרים השופטים והחוקרים משוכנעים באשמת החשוד ומעגלים פינות, כלומר מעדיפים להכניס את החשוד לכלא, גם אם ע"פ התפיסה המשפטית אפשר היה למצוא ספקות בראיות שהובאו נגדו. בסופו של דבר, השאלה היא אם אתה סומך על היושרה של השופטים או לא.שום הר של לגליסטיקה לא יפתור את הבעיה הזו, ובטח לו טענותיהם ומענותיהם של גורמים שיש להם עניין לפגע במערכת. הבעיה האמיתית אינה אופן השימוש בהודאות, אלא מספר הטעויות שהמערכת עושה. אאז"ן, צוטטו באתר זה ממצאים מארה"ב (שבעזרת טכנולוגיות חדשות) מצאו שמשהו כמו 2% מן המורשעים אינם אשמים. פיחות דרמטי במעמד ההודאות אולי יקטין את ה-% הזה, אבל לבטח יגדיל מאד את מספר האשמים שיחמקו מעונש. התיאוריה המשפטית אומרת שזה רצוי. לצערי זהו ערך אנכרוניסטי ששייך לעידן בו המלחמה היתה בפשיעה. בעידן הנוכחי המלחמה היא על שלטון החוק עצמו. העבריינות והפשיעה הפכה לנורמה ועבריינים בעבר מתמנים לעורכי דין ושופטים, ויו"ר הכנסת מפר את הוראת ביה"מ כלאחר יד וזוכה בתמורה למשרת שר הבריאות. המאבק של הימין אינו לתקן את המערכת, אלא להרוס אותה. איך אחרת, מסבירים את מינויים של חברי כנסת מן השוליים (עוה"ד נורית קורן, רוברט אילטוב, אסנת מרק) לועדה למינוי שופטים? במחשבה שנייה, יש אינפלציה במשרות שרים, סגני שרים וכיוב' ולכן אולי לא פלא שהמשרה הזו נזרקת לזיבורית. בכל אופן, דאגה לאיכותה וטיבה של מערכת השיפוט אין כאן.
|
|