 |
נכון, וגם מקדישה את רוב הכתבה לנמק נקודות שאני חושב שמעטים חולקים היום עליהן (שיש דבר כזה גרימת סבל לבעלי חיים, ולו מחמת הספק, שזה רע מוסרית, ושעורבים נכללים בזה), נלחמת באנשי קש (אני לא חושב שמישהו רציני רוצה להילחם בעורבים בטענה שהם רעים) ומתעלמת או בורחת הצידה בנקודות קשות. ואף על פי כן, אני חושב שזו כתבה מאוד טורדת מנוחה.
לנקודה שהעלית: חיות גורמות לחיות סבל קשה, לעתים קרובות. אבל אם אנחנו חושבים שזה אומר שאנחנו כבני אדם צריכים להתערב, אני לא יודע מאיפה להתחיל ואיפה לעצור. דווקא רבים מבעלי החיים שאנחנו הכי מתאמצים להגן עליהם הם טורפים.
הנקודה המעניינת שהיא נוגעת בה, גם אם באופן לא ממצה פילוסופית, כבר דוסקסה באייל: מעבר למעמד המוסרי של בעלי חיים כפרטים, האם יש מעמד מוסרי למין? הרג העורבים נעשה, כך נראה, לא כדי להגן על בעלי חיים אחרים כפרטים אלא על מינים אחרים (ומערכות אקולוגיות). לי נראה שקשה קצת לתת מעמד מוסרי למין. קל יותר לראות ערך אנושי בשמירה על מין, אבל האם עךר כזה יכול להצדיק גרימת סבל לבעלי חיים כפרטים?
לדעתי, קל יותר פילוסופית ללכת על העמדה שהיא מציגה - כלומר, לצערי היא לא מציגה עד הסוף, אבל זה מה שמשתמע - אנחנו כבני אדם צריכים להתאמץ להפריע כמה שפחות לטבע באופן אקטיבי, וכמה שפחות לפגוע אקטיבית בבעלי חיים תבוניים (וכשיש ספק משמעותי, להניח תבוניות); מעבר לזה - לתת לטבע לעשות את שלו. לא כך אנחנו פועלים בינינו לבין עצמנו - בחברות של בני אדם אנחנו כן מחויבים לסוג של שיטור; אבל זו הבחנה מוצדקת בינינו לבין חיות, בגלל חוסר היכולת שלנו לתקשר איתן, שמונע מאיתנו כל דרך לשפוט ביניהן.
אבל אני לא מצליח באמת לתמוך בגישה כזו, כאשר בעלי חיים ממין מסוים גורמים באמת נזק קשה למינים ומערכות אקולוגיות בסכנה. יש מקום בעיני לטענה שהשיקול המוסרי לא מספיק חד-משמעי (בהינתן הסבל שבעלי חיים גורמים זה לזה), ואילו פגיעה אקולוגית והכחדת מינים היא ברורה, אקוטית בימינו, וכמעט לא הפיכה; יש הצדקה למנוע אותה אפילו אם אנחנו גורמים בכך ליותר סבל משאנחנו מונעים, ואפילו אם ההצדקה לזה היא "הומנוצנטרית" בלבד. אם אנשי רט"ג צודקים בנזק שהעורבים גורמים, ואם הדילול באמת יכול לעזור, אז לדלל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש