 |
הבעיה הפסיכולוגית שאתה מציג מתעוררת בדרך כלל רק אצל שני סוגים כלליים של אנשים. אלה הדוגלים במתמטיקה/לוגיקה טהורה ולא נותנים דעתם לגוף החי והפועל, למנטליות שיש לנו, לחוויה הבלתי נתנת לעירעור שיש לנו תחושה של עצמיות, של זהות מרחבית, זמנית וכמובן חברתית, שיש בנו רגשות פועלים. (אולי אלה תחשות מוטעית --מדעית/פילוסופית – או לא מבוססת או סתם פולקלוריסטית, אבל הן וודאיות ומרכיבות את התודעה שלנו).
הסוג השני הוא אלה ששוללים בככל קיומה של תחושה – תודעה – כזו, ומרדדים את קיומינו למכניזם עיוור של מודולים, פונקציות ותהליכים אוטומטיים. אני לא שולל את ההסתכלות הזו אבל יש בכל זאת מימד מנטלי (שנובע, קשור, משפיע ומושפע מאותן מולקולות עיוורות) שמאגד את הכל ביחד למין תחושת עצמיות הנובעת ממיקומנו, מההסטוריה של הגוף, מהגנים העיוורים ומהזימזום הבלתי פוסק של המכונה האלקטרוכימית הזו.
(וכל זה בלי לפתוח מחדש את הדיון על אי קיומה של "תודעה")
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש