|
וזה המקום לדבר על מצוקה אחת שהביאה איתה המהפכה הטכנולוגית האחרונה בטכנולוגיית ההאזנה, הסטרימינג.
(אקדים ואציין, זו מצוקה זוטרה ואף קטנונית, גם ביחס למצוקה התזרימית שחווים המוזקאים, דיברנו עליה לא מזמן בתגובה 719649; וגם ביחס לברכה האדירה שבגישה המיידית לכמעט כל קצווי היצירה המוזקלית האנושית. אבל אני רוצה להקדיש רגע גם למצוקה הזוטרה הזו.)
נסו לשמוע בספוטיפיי או יוטיוב מיוזיק את The Dark Side of the Moon, או את המחרוזת בצד ב' (הא, צד ב', מי ייגול עפר) של Abbey Road. בעיקר במקרה של The Dark Side, בפעם האחת שניסיתי לשמוע אותו בספוטיפיי, זה הקפיץ וזיעזע אותי פעם אחר פעם, שמונה פעמים בסך הכל: פתאום באמצע הרצף המוזיקלי, קטיעה של חצי שנייה. מספיק כדי לרסק את החוויה ולשבור את הטראנס. על מה ולמה?
כמובן, החלוקה לרצועות. פינק פלויד והביטלס (ועוד, כמובן) החליטו באותם אלבומים למזג את השירים זה אל זה, באופנים מושכלים שונים - בעיקר פשוט על-ידי חפיפה בין האאוטרו של השיר היוצא לאינטרו של השיר הנכנס. ולפעמים דווקא בהחלפה פתאומית, אבל בלי רווח. כשבאו הקומפקט דיסקים, הפרוטוקול הטכנולוגי דרש לסמן נקודה מסוימת שבה נגמר שיר אחד ומתחיל שיר אחר. הטכנאים שעשו את המאסטר הדיגיטלי בחרו נקודה כלשהי ברצף, ועד כמה שאני יודע זה לא היה עד כדי כך משנה - מי ששמע את האלבום בדיסק שמע את השירים ברצף כפי שהיה בתקליט. מן הסתם יצאה תוצאה מוזרה למי שדילג על שירים או ביקש סדר אקראי, אבל אף אחד הרי לא עשה דברים כאלה ל"צד האפל"1 ולמחרוזת של אבי רוד, ואם עשה, בא בטענות רק אל עצמו.
כשבאו ענקיות הסטרימינג, הן קנו ספריות דיגיטליות בסיטונאות, ומן הסתם המירו אותן באופן סיטונאי ועיוור, ובקנה מידה עצום, לפורמט שלהם. הפורמט שלהם הוא של קטעים בודדים (אלבום? How quaint.). הם תומכים גם בהאזנה לאלבום, אבל האלבום הוא לא יותר מאשר רצף נתון של קטעים בודדים; צורה אחת מתוך כל מיני צורות של רצפי שירים בודדים. האלגוריתם שלהם אומר מן הסתם שכשמשמיעים שירים ברצף, עושים הפסקה של חצי שנייה בין שיר לשיר. זה הגיוני ונחוץ, ברוב המקרים - אבל בשירים שנועדו להיות ברצף, זה שוד ושבר.
לא בדקתי יישומי סטרימינג אחרים, אני תוהה אם יש כאלו שעשו כאן עבודה יותר טובה. לפי הניחוש המושכל שלי, טכנולוגית זה כמעט טריוויאלי: כמה ימי עבודה של מתכנת בצוות הפיתוח ליצור את התשתית בקוד, שתאפשר לסמן זוגות של שירים עוקבים שהיו במקור רצופים; להורות לאלגוריתם שאם יוצא לו זוג כזה ברצף אז לא לעשות את ההפסקה; ואז לסמן איפה שצריך בקטלוג. החלק האחרון הוא מן הסתם open-ended, אבל קל להתחיל מהדוגמאות המאוד ידועות, ואולי להיעזר במיקור המונים עבור הזנב הארוך של המקרים הלא-ידועים. הבעיה היא שזה כנראה תרחיש שימוש אזוטרי מדי בשביל להצדיק אפילו את אותם כמה ימי עבודה של מתכנת (אלבום? How quaint.).
והערה לסיום: במאמר למעלה זעקתי חמס על הטכנולוגיה, על שהעלימה הפסקה ברצף המוזיקלי; ועכשיו אני זועק חמס על הטכנולוגיה, על שהוסיפה הפסקה ברצף המוזיקלי. איך אפשר לקחת אותי ברצינות?
1 אולי כן לדלג על Money; נהדר כשיר בודד, אבל לטעמי לא לחלוטין שייך לצד האפל, וגם מושמע ומוכר יותר מרעיו.
|
|