|
אני חושב שבגל השני הקשר עם חו"ל היה פחות משמעותי. עד כמה שידוע ההתפרצות הגיעה מבפנים, תחילה במערכת החינוך. בקשר עם חו"ל ממילא מספר הטיסות קטן, וישנה חובת בידוד על על מי שנכנס. אז אולי אפשר היה להקפיד יותר, אבל, לדעתי, לא שם הייתה הבעיה. דרך הטיפול הייתה צריכה, לדעתי, להיות אחרות. בסיאול בדרום קוריאה, שהאוכלוסיה בה היא שבעה מליון נפש, למשל, משנתגלו 150 מקרים חדשים ביום, סגרו מיד את כל הבארים ומופעי התרבות והסרטים, והגבילו את מספר הסועדים במסעדות. אצלנו הרבה יותר קשה לעשות דברים כאלה כי מתחיל רעש נורא. וכאן לדעתי הבעיה המרכזית.
|
|