|
אני חושב שאתה טועה מאד כשאתה טוען שכל הנושא של מדינה יהודית הוא הצהרתי בלבד.
מפלגה שמייצגת מגזר יכולה לפעול באחת משתי דרכים: היא יכולה לפעול כוועד קהילה, שפעילותו מרוכזת באינטרסים של הקהילה. כך פועלות המפלגות החרדיות, ולכן אף אחד לא רואה בהן איום ממשי על הדמוקרטיה גם אם ליצמן וגפני סבורים שהמשטר הרצוי לישראל הוא מדינת הלכה מנוהלת על ידי מועצת גדולי התורה. הדרך השניה היא נסיון להשפיע על אופיה של המדינה כולה. כך פועלת מפלגת ימינה. המפלגות הערביות משלבות במדה מסוימת בין שתי הדרכים האלה והאיזון ביניהן שונה בין מפלגה למפלגה.
מה יכולה מפלגה ערבית שמעונינת לפעול נגד זהותה של המדינה כמדינה יהודית לעשות? למשל, היא יכולה להעלות בכל מושב של הכנסת הצעת חוק לביטול חוק השבות והחלפתו בחוק שיבה לפליטים הפלסטיניים. היא יכולה להעלות חוקים להחלפת הדגל, הסמל וההמנון, לקביעה ששפתה הרשמית של המדינה היא הערבית ולעברית יש "מעמד מיוחד", חוקים להחלפת יום השבתון הרשמי או ביטול חגי ישראל כחגיה הרשמיים של המדינה. היא יכולה להעלות הצעות להעברת יום העצמאות לתאריך אחר, שלא ייקבע על פי הלוח העברי. היא יכולה לדרוש הקמת מינהל חינוך ערבי עצמאי, ששולט בעצמו בתכני הלימוד ובקבלת המורים. היא יכולה להעלות חוקים לביטול רטרואקטיבי של הפקעות קרקע ולפיצוי תושבי הכפרים. אפשר להמשיך עוד ועוד.
היא גם יכולה לפעול מחוץ לכנסת. היא יכולה להקים "מכללה למנהיגות" בגליל ששפת הלימוד בה תהיה ערבית והיא תטפח לאומנות ותכשיר עתודות של פעילים. היא יכולה לקיים "צעדות שיבה", משטי שיבה מחו"ל לתחומי מדינת ישראל (ולא רק לעזה), היא יכולה לעסוק בהסברה לציבור היהודי בנושא, היא יכולה לקיים כל מיני מיצגים - למשל, בוקר אחד נתעורר ונגלה שכל השלטים לאורך כביש גהה הוחלפו בלילה בשלטים בערבית שמכוונים ליאפא במקום לתל-אביב ולאיסדוד ומג'דל במקום אשדוד ואשקלון. מנהיגיה יכולים לפרסם מאמרים בחו"ל ולהקים גופי סטודנטים שקוראים להחרים את המדינה "הציונית הקולוניאלית הגזענית". גם כאן אפשר להמשיך כיד הדמיון.
מפלגה שכך תיראינה פעולותיה, או חלק עיקרי בפעולותיה, אכן תחצה גם לטעמי את הסף של החוק ולא תוכל לרוץ לכנסת (בל"ד היא, כמובן, המועמדת הראשית לכך). לעומת זאת, מפלגה שאינה פועלת בכיוון הזה לא מטרידה אותי - גם אם מנהיגיה מאמינים שבבוא המשיח או הח'ליף תקום כאן מדינה אחרת במקום מדינת ישראל.
|
|