|
אין לי עניין להתעמק בדבריהם של אנשים שמתווכחים עם התזה שהעבדות השחורה היתה כתם על מצפון האנושות, אפילו אם ארז לנדוור החצוף חושב שהם חברים שלי. לגופו של עניין, הסנטור ה-R לגמרי צודק. אני מניח שזו תמימות לחשוב שבעלי עבדים מוירג'יניה כמו ג'פרסון ומדיסון יצאו מכליהם כדי לבטל את העבדות. כנראה שהעובדות יותר קרובות לתיאור הבא: באופן תאורטי רוב האבות המייסדים, כולל הדרומיים מוירג'יניה סברו שהעבדות היא עניין מכוער שיתבטל מעצמו איכשהו בעתיד. הם היו יותר בכיוון של לכסות את העבדות בכסות פחות גזענית של שרות לתקופה קצובה מראש, שהיתה קיימת בעת הקמת הברית ללבנים ושחורים כאחד (אך נעלמה די מהר לאחר שהברית קמה). הבעייה היתה שג'ורג'יה והקרולינות התנו את הצטרפותן לברית באישור העבדות בחוקה. בניגוד למה שחושבים, גם במדינות הצפון היו הרבה עבדים. בויקי כתוב שבמדינת ניו-יורק ב-40% מן הבתים היו עבדים. במקביל בכל ארה"ב התפתחה תנועת אנטי-עבדות חזקה מאד. תומס פיין, בנג'מין פרנקלין, ג'ון גיי ואלכסנדר המילטון היו מתנגדי עבדות של ממש וכאמור גם ג'נטלמנים דרומיים כמו ג'פרסון ומדיסון הבינו שעבדות אינה עולה בקנה אחד עם ערכי עידן האורות. באופן מפתיע, ההתנגדות לעבדות בצפון שאבה הרבה כוח דוקא ממניעים גזעניים. תושבי הצפון פשוט פחדו שהם יוצפו ע"י עבדים שחורים. כל המצב המסובך הזה, הביא למה שאמר הסנטור הנכבד מארקנסו. החוקה הכירה בעבדות, מבלי להזכיר אותה בשמה. כל 13 המושבות חברו לברית וחתמו על הכרזת העצמאות ועל החוקה. ברגע שארה"ב קמה, מדינות הצפון ביטלו בהדרגה את העבדות בשטחן ואילו מדינות הדרום דבקו בה ביתר שאת. כפי שאמר אותו סנטור, גם מתנגדי העבדות קבלו את החוקה הדו-משמעית הזו, כרע הכרחי שנדרש כדי להכניס את 3 המושבות הדרומיות לברית.
|
|