בתשובה לשוקי שמאל, 23/07/20 9:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העדפתי את דילן לא נובעת מטעמיו הפוליטיים. מהתדמית הרדיקלית הוא התנער כבר משנות ה60 ובמה שקשור לישראל הוא קרוב יותר לנתניהו מאשר למרצ. אני אוהב את יצירתו מכיוון שהוא הכניס לרוק את מוזיקת האמריקנה של הפולק והבלוז ושירתו (בזמנים שעוד הייתה תקינה ולא דיבורית כמו היום) הייתה בעלת עוצמה קריינית כמו של ג'וני קאש, ואן מוריסון וניל יאנג או מאיר אריאל במחוזותינו. מסיימון אני לא מסתייג בגלל שהוא אינו מזדהה פוליטית אלא בגלל שחוץ מ50 ways to leave your lover אני לא אוהב את שירי הסולו שלו ואת שירי הצמד סיימון וגרפונקל אני אוהב באופן בינוני. אבל מעבר לעניין של טעם, פול סיימון הוא לא בליגה של בוב דילן כי הוא חסר את העוצמה האיקונית שלו (עוצמה הנובעת, כפי שהסברתי, מאיכותו הקריינית של דילן). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היה לנו הדיון הזה תגובה 685429 הופנתה אז אליך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, דילן הוא הרבה יותר מבעל מסרים. במהלך השנים הוא התנער מכל הזדהות או תמיכה פוליטית במטרות שונות להבדיל למשל מג'ואן באאז. לכן להתייחס אליו כזמר מחאה מוטעה משתי בחינות: 1. פוזת זמר המחאה הייתה רלבנטית רק לתקופה מסוימת בשנות ה60 כפי שהסברתי למעלה 2. התייחסות כזאת מפספסת את גדולת יצירתו ואיקוניותו של הרוקר הגדול מכולם כפי שהסברתי בתגובה אחרת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי אייקון תרבותי ולא זמר מחאה. דילן מסמל משהו לדור שלם של אמריקאים ואמריקנופילים. אני לא אמריקנופיל אז הוא לא מדבר אלי. הרוקר הגדול מכולם? לא צ'אק ברי, לא מיק ג'אגר ולא ג'רי גרסיה? ________ ובחזרה להשוואה מול פול סיימון- "אמריקה" של סיימון הוא שיר לא פחות טוב מכל שיר של דילן. אבל סיימון גם מלחין יוצא מהכלל וגם חסר כריזמה, והמלודיות היפהפיות שלו, וגם ההגשה, לוקחות את תשומת הלב מהמלים, ומעלימות אותן ברקע. כמו שכולנו הסכמנו- אצל דילן ההגשה שמה את המלים בפרונט ומעלימה את הלחן לרקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וה''מתאגרף'' של סיימון וגרפונקל לא פחות טוב מ''הוריקן'' של דילן. תמיד חשבתי שאחת ההוכחות לגדולת הצמד, היא שבאותו תקליט, השיר היחיד שהוא פחות ממצויין, הוא ''ססיליה'' העליז והמקסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, קראתי לראשונה את המלים של Scarborough Fair (הבאתי את הקישור כדי להראות עד כמה המלים נעלמות בלחן) מישהו יודע שהמשפטים Blazing in scarlet battalion שזורים שם?
Generals order their soldiers to kill A cause they've long ago forgotten |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי, שומעים את זה בשירה של גרפונקל. זה למעשה שיר נפרד של סיימון בשם The Side of a Hill. כאן אתה יכול למצוא את גרפונקל מבצע אותו בהופעתו בארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהיתה לו מספיק כריזמה כדי לגרום לנסיכה גלקטית להתחתן איתו (ולו לזמן קצר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעליה נכתב: :Hearts and Bones
One and one-half wandering Jews Free to wander wherever they choose Are traveling together in the Sangre de Christo, the Blood of Christ Mountains of New Mexico One and one-half wandering Jews Returned to their natural coasts To resume old acquaintances and Step out occasionally and Speculate who had been damaged the most |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, נראה שהשיר הזה עשה את העבודה. או זה, או השוורץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוברט צימרמן הוא אייקון תרבותי ולא פוליטי. אני הייתי לוקח את האג'נדות הפוליטיות עם יותר מקורט ספקנות. אני לא זוכר אם התקופה החב''דית של דילן קדמה להתנצרותו או להיפך. ברור שבוב דילן הוא מה שתמיד היה, הילד שבועט בכל המוסכמות ובודק את כל האפשרויות. לעומתו פול סיימון לגמרי במגירה של תומכי מרץ. העובדה ששחורי ארה''ב התלהמו עליו בגלל פעילותו בדרא''פ של עידן האפרטהייד, לא צריכה לשים את סיימון בין שורות תומכי טראמפ. אולי ארז לנדוור רשאי לכנות את עמדתו המהורהרת והספקנית יותר של סיימון, ''פרווה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כיניתי את תפיסתו הפוליטית של סיימון (שאינני יודע מהי) פרווה אלא את המוזיקה וההופעה שלו שאינם ברי השוואה לאלו של דילן. לגבי דילן, לפחות תקופת ההתנצרות שלו הייתה כרוכה בתוצרים אמנותיים שאחד מהם הוא מגדולי אלבומיו גם אם לא מהנחשבים שבהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת, אז ההופעות של דילן הן בבירור הצד החלש של יצירתו, לפחות מאז שנות השמונים. בשנים האחרונות קשה להאשים אותו, הקול שלו הלך והוא בעיקר חורק. אבל אני יכול להעיד אישית שגם בסוף האייטיז הוא הופיע (גם כאן) הופעות גרועות לתפארת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדילן היו כאן 3 הופעות: 1987, 1993 ו2011. הראשונה הייתה מתחת לכל ביקורת והאחרונה כבר לא הייתה בתקופתו הטובה אבל האמצעית בהחלט הייתה טובה. את דילן לא צריך להעריך עפ"י התקופה הנוכחית אלא לפי זמניו הטובים - שנות ה60 וה70, קאמבקים מסוימים בשנות ה80 וה90 ואולי גם תחילת המאה הנוכחית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסכימים. בוב מארלי באמת מעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, וגם פול יאנג הוא כמו ניל יאנג. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |